בידספיריט | 111

111 - שואה. פריט היסטורי מדהים. חליפת מברקים מוצפנים בין ראש ישיבת מיר רבי חיים שמואלביץ וועד ההצלה אודות ”שניאורסון” ”חב”ד” ”אמשינוב” ...- שנגחאי תש”ג | 1943. לפנינו חליפת טלגרמות שנשלחו דרך רדיוגרמה בארגנטינה בצורה מוצפנת ובלתי מובנת מאת מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר - אז בשנגחאי - אל ”הרב קליין מאקוואדור” - מראשי ”ועד ההצלה” בארה”ב, וכן בחזרה תחת השם ”הארגון הציוני בארגנטינה” אליו, בתקופה ההיא טיפל רבי חיים בעניינים הכספיים של כל הישיבות שגלו לעיר, בהן ישיבת ליובאוויטש, ישיבת קלצק וישיבת קמניץ. המברקים מוקלדים באנגלית, ברמזי מלים, קשה עד בלתי אפשרי להבין את תוכנם (ראה להלן), במכתבו של הגר”ח שמואלביץ נכתב כי הנושא הוא בדחיפות עליונה ומוזכרים בו ”שניאורסון”, ”חב”ד” ”אמשינוב” (האדמו”ר הרה”ק רבי שמעון שלום מאמשינוב שהה אז בשנגחאי) ”קרלינסקי”, ”סורוצקין” ועוד. חתום (מוקלד) בלועזית ”שמואלביץ”. המכתב מארגנטינה עוסק בבריאותו של 'סמירי טרילוף' ובמשפחת קלצקי אליה הועברו 'ברכות' 'כשם שיצחק ביקש מיעקב', נכתב בו שיש להפסיק לענות לגבי בריאותם של כולם, וכי כולם יקבלו את אותו הדבר מ'אפשטיין'.. רקע: בחורף תש”א [1941] הגיעו פליטי ישיבת מיר מליטא לשנחאי, שהייתה אז תחת שליטת יפן. שליחי ”ועד ההצלה” בארה”ב בראשות הגאון רבי אליעזר סילבר ורבי אברהם קלמנוביץ, היו בקשרים עם הישיבה הגולה והעבירו ליפן באופן שוטף סיוע כלכלי, עזרה ומידע הכרחי. אך מספר חדשים לאחר מכן אירע המשבר עם תקיפתה של יפן בפרל הרבור (ב7 מרץ 1941) והצטרפותה של ארה”ב למלחמה העולמית, אז נותקה כליל יכולת התקשורת בין יפן לארה”ב, ולכאורה לא היתה לועד ההצלה דרך להמשיך לסייע לפליטים שנותרו מבודדים. מצבם הורע מאד והם הגיעו לסף רעב, כשמשני צדי המתרס - הן הגר”ח שמואלביץ, שנטל על עצמו את האחריות הגדולה והדאגה לבחורים, והן גדולי ארצות הברית - מנסים למצוא פתרון למצב הבלתי אפשרי שנוצר. באותם ימים הסתכנו ראשי ”ועד ההצלה” ומרן הגר”ח שמואלביץ והעבירו את כל הכספים והמידע דרך אורוגוואי ולארח מכן ארגנטינה - מדינות שנחשבו כ”נייטלריות”, שהייתה עדיין מדינה ניטרלית, ולאחר מכן דרך ארגנטינה. על השליחות המסוכנת הזו היה ממונה רבי אהרן מילבסקי (הגאון רבי אהרן מילבסקי, תלמידו של ה”סבא” מסלבודקה, היגר לאורגוואי לפני המלחמה בפקודת הרב מקובנה, על מנת לשמש כרב הקהילה היהודית במונטבידאו). כל המסמכים והמברקים שנשלחו - משנחאי ומארצות הברית - היו כתובים בצורה מוצפנת, על מנת שלא לעורר את חשדו של הצנזור האמריקאי. הרב מילבסקי שימש כשליח וכמפענח הצפנים, ומילא אחר הוראות גדולי ישראל בטלגרמות המוצפנות שהגיעו לידיו, למעשה לרבנים משני הצדדים לא היתה כל דרך מוקדמת להסביר את הצפנים ולתאם את ה'קודים' בהם השתמשו, עם זאת פעילות זו הוכתרה בהצלחה ובסייעתא דשמיא בלתי רגילה ולמברקים אלו היה חלק מרכזי בהצלתם של בני הישיבה הגולה. הרבנים השתמשו בכל צורה מוצפנת שניתן להעלות על הדעת לצורך העברת המסר: מושגים תלמודיים, צירופי מילים ביידיש עברית-אנגלית, אנגלית, וכן בחיבורי מלים, באותיות לועזיות, בהגה”ה ליטאית, ובשימוש בשמות משפחה שכוונו לאנשים המכוונים לפעולות. [3] פריטי נייר. 22*17 ס”מ (*2), 22*23 ס”מ. נקבי תיוק. מצב טוב מאד.