בידספיריט | נדיר. פולמוס החסידות. מצרף העבודה

נדיר. פולמוס החסידות. מצרף העבודה - עם מכתב בעל התניא אודות הגר”א - זיטאמיר תרכ”ה | 1855. מספרי זיטאמיר הנדירים ביותר , בדפוס רבי אריה ליב שפירא נכד הרב מסלאוויטא. מצרף העבודה, ”הוא ויכוח אשר היה זה כשמונים שנה בין שני גדולי הדור, האחד מעדת החסידים והשני מעדת המנגדים, ושניהם לשם שמים נתכוונו... ונלחמו על שדה הנגלה והנסתר, ועל ים התלמוד והפוסקים, ואחרי כן איש את רעהו השלימו. עוד נוסף לזה מכתב מאת הרב הגאון הגדול מופת הדור... מוהר”ר שניאור זלמן [מק”ק לאדי] זצוק”ל”. חיבור זה נדפס לראשונה בקניגסברג בשנת תרי”ח. העותק שלפנינו הוא המהדורה השניה והנדירה של ספר חשוב זה, וכוללת שינויים רבים מהמהדורה הראשונה  - מאז לא נדפס הספר עד לתשע”ד. החיבור עוסק במהות החסידות, מה היא ומי הם המכונים חסידים, מה מנהגיהם ועוד, הכל במתכונת שאלה ותשובה. המחבר הוא החסיד המפורסם רבי יעקב בכרך מקידאן (מכונה גם בשם יענקיל קידאנער), מחסידי האדמו”ר האמצעי, ואחרי פטירתו היה חסיד של האדמו”ר הצמח צדק. בצעירותו למד רבי יעקב בישיבתו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין. כאשר נמשכה נפשו לחסידות חב”ד נסע לליובוויטש להסתופף בצילו של האדמו”ר האמצעי, ובעקבות התקרבותו לחסידות חב”ד החל לסבול מבני משפחתו שהחלו לירד לחייו, על רקע זה חיבר את ספרו. בסוף הספר ”מכתב קדוש מהרב הקדוש מלאדי...אשר השיב לאנשי שלומינו חסידי ק”ק וילנא” , מכתבו של אדמו”ר הזקן בעל התניא - כנראה המכתב החשוב ביותר (בצד החסידי) בתולדות פולמוס החסידים והמתנגדים. במכתב מעיד בעל התניא על נסיעתו לוילנא ונסיונותיו להתווכח עם הגר”א..נקיים אנחנו מה' ומישראל ..והלכנו אל הגאון החסיד נ”י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו... ובאמת אנו דנוהו לכף זכות להיות כי כבר נחלט הענין אצלו.. ..וכ”ש שלא עלה על דעתו אולי יש אתם דבר ה' על פי אליהו ז”ל.. בהמשך המכתב מתייחס בעל התניא לעומק הויכוח בין הגר”א לבין החסידים בענין ”לית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש” - כדעת הבעש”ט ”..ובעיני כבודו (הגר”א) הוא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש ולפי מכתב מעל' נשרף הספר הידוע...ומי יתן ..ואערכ' לפניו ..להסיר מעלינו כל טענותיו הפילוסופיות אשר הלך בעקבותיהם..וכאשר קבלתי מרבותי נ”ע תשובה ניצחת על כל דברים...” לפני סיום המכתב מתבטא בעל התניא בחריפות על סמכותו של הגר”א בקבלת האר”י  (בענין העלאת ניצוצות שבספרי החסידות) ”..וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ”י אינו מאמין בקבלת האר”י ז”ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו רק מעט מזעיר מפי אליהו והשאר מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה וכו'...כל מי שיש מח בקדקדו יבין וישכיל שכל מי שאינו מאמין באיזה דבר לא אדון הוא בדבר זה לדון ולהכריע רק המכריעים יהיו גדולי ישראל המפורסמים באמונת קבלת האר”י ז”ל בכללה ..כחכמי הספרדים ודומיהם...” המכתב מסיים בהוראה לכלל החסידים ואודות השריפה אשר שרפו ..לא לכם לריב את ריב הבעש”ט זצללה”ה ולעורר מדנים לא זו הדרך.. ובעיניכם זה דבר חדש אך כבר היה לעולמים ..מי גדול ממשה בדורו ה”ה הרמב”ם..ושרפו ספריו...אך כאשר חלפו ועברו ימים רבים..ותצמח אמת מארץ וידעו כל ישראל כי משה אמת וכו' וכה יהיה לנו מהרה בימינו” כ”ד א”נ דור”ש מלב ונ”ח שניאור זלמן בלא”א מו”ה ברוך זללה”ה. לה דף (70 עמ'), דף השער הושלם בצילום אומנותי. כתמים. מצב טוב.