בידספיריט | ספר תורה נדיר נדיר

ספר תורה נדיר נדיר - תיק ספר תורה עתיק מקהילת קודש ארביל מיהדות כורדיסטאן העירקאית.שנת 1934 ספר תורה גוויל המאה ה18 כתיבה מזרחית נראה עירק או אזור הבלקן, עם הרימונים מכסף. תיק הספר תורה ראשו עשוי כסף עם אבנים. ארביל עיר ממזרח למוצל, באזור כורדיסתאן, צפון עיראק. קהילה יהודית הייתה במקום כבר בסוף ימי בית שני. אז שימשה מרכז לממלכת חדיב ששליטיה התייהדו. בימי הביניים הייתה בארביל קהילה חשובה, המשורר יהודה אלחריזי ביקר בה. הכיבוש המונגולי (1258) לא פגע בקהילה היהודית בארביל, מפני שהעיר נכנעה ללא התנגדות. במאה ה- 17 היו בקהילה היהודית במקום כמאתיים משפחות והן היו נתונות לרדיפות מצד המוסלמים. בשנת 1847 היו בארביל כמאה משפחות של יהודים, ויהודי היה צראף באשי (גזבר) של השלטונות. בשנת 1877 היו שם כ- 400 משפחות. לפני מלחמת העולם השנייה (1939) היו במחוז ארביל כולו כ- 1,900 יהודים. בשנת 1920 נערך מפקד רשמי ראשון ובמחוז ארביל נימנו 4,800 יהודים. ב- 1932 היו במחוז 3,090 יהודים. יהודי ארביל היו ברובם סוחרים ובעלי מלאכה כגון צבעים, בנאים, סנדלרים וסבלים. כשליש מהם דברו ארמית. היה להם שוק משלהם בשם ”הארת תעג'יל”. עד למלחמת העולם הראשונה היו בעיר שני בתי כנסת ובכל אחד מהם התקיים כנראה ”חדר” שנקרא ”מדרש”, שבו למדו ילדי הקהילה עד שמלאו להם שמונה שנים. יהודים אמידים שרצו להקנות לילדיהם חינוך כללי שלחו אותם ל”כותאב” - ה”חדר” המוסלמי. עם הקמת בית הספר של חברת ”כל ישראל חברים” (”אליאנס”) במוצל נשלחו אליו ילדים מארביל. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) למדו ילדים יהודים בבתי הספר הממשלתיים. בארביל הייתה ישיבה, שהעניקה הסמכה לרבנות ושלחה רבים מבוגריה לכהן כרבנים בכפרי הסביבה. קהילה יהודית עתיקה שכנה ברוואנדוז, ואין מידע ברור על ראשיתה. במאה ה- 17 היו בקהילה שני פייטנים ידועים: ר' יצחק בן משה חרירי ובנו ר' פנחס. היהודים היו נתונים לשרירות ליבם של מושלי האזור ולהתנכלויות מצד המוסלמים. בימי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נכבש האזור בידי הרוסים, הדבר הביא כלייה על הקהילה, בית הכנסת נחרב וספרי התורה אבדו. לאחר המלחמה התיישבו ברוואנדוז יהודים אחרים וחידשו את חיי הקהילה. בשנת 1930 נימנו במחוז כולו 250 יהודים דוברי ארמית. רוואנדוז הייתה מקום מושב הקאימקאם (מושל המחוז); ב- 1932 נמצאה במקום קהילה בת עשרים משפחות ובראשה חכם שמואל שהתפרנס למחייתו כבעל חנות. לקהילה היה בית-כנסת אחד ובו ישבו המתפללים על מחצלות ואת נעליהם חלצו בכניסתם. על פי מסורת בקרב יהודי כורדיסתאן, הם הגיעו מארץ ישראל בימי גלות שלמנאסר מלך אשור לפני חורבן בית ראשון, ומאז לא שבו לארץ-ישראל. ר' בנימין מטודלה ביקר באזור לפני שנת 1170 ומצא שם קהילות יהודיות. ידיעות נוספות על יהודים הן מן המאה השבע עשרה. באותה תקופה הנהיגו את הקהילות משפחות הרבנים היו אדוני (ברזאני), מזרחי, דוגא וחרירי. ב- 1880, ביקר באזור הנוסע מרדכי אדלמן, וסיפר על קהילות יהודיות כפריות ועניות שהקפידו על קיום מצוות מלא. היהודים דיברו ”לשון התרגום”, שהיא ארמית מעורבת בסיריאנית, והיו בני חסותו של ראש השבט המקומי, השיח' או ה”אגא”. חיי הקהילה התרכזו סביב בית הכנסת העתיק. בראש הקהילה עמד ה”חכם” שהיה גם חזן, מוהל, שוחט וגבאי. בשאלות הלכה פנו לחכמי בגדאד. היהודים גרו בבתים משלהם סביב בית הכנסת. השכונה לא הייתה מוקפת בחומה. בתיהם בני קומה אחת היו עשויים לבני טיט בלתי שרופות, או אבנים בלתי מהוקצעות. היהודים עסקו באריגה, רקמה וטוויה, והיו משפחות שעסקו ברצענות ובבורסקאות, כמה היו רוכלים וסוחרים שסבבו בכפרי הסביבה וכמה היו בעלי אדמה שעסקו בחקלאות. תיק הספר תורה עשוי עץ עם עבודה כסף עם רימונים כסף. ספר תורה גוויל המאה 18 עירק או איזור הבלקן . 42 שורות. שני פלקים עשויים כסף 12X12 ס”מ. גובה התיק 89 ס”מ. גובה הקלף 50 ס”מ גובה הרימונים 20 ס”מ משקל הרימונים 178 גרם. הספר נראה ככשר אין בית המכירות נותן כשרות לספרי תורה .