קבלה: ‎ביוזמת האדמו"ר מישנאווא העותק של הגאון החסיד רבי יוסף תומרקין אב״ד קרעמענטשונג מגדולי

קבלה: ‎ביוזמת האדמו"ר מישנאווא העותק של הגאון החסיד רבי יוסף תומרקין אב״ד קרעמענטשונג מגדולי

‎ספר אור החמה, ביאור על ספר הזוהר. חלק א' על ספר בראשית. מאת רבי אברהם אזולאי (הראשון) בעל 'חסד לאברהם' וזקן זקנו של החיד"א. ירושלם, תרל"ו [1876].  בעמוד האחרון דברי המביא לדפוס שכותב שיוזם הדפסת הספר הוא הרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא.

‎בביקורו המפורסם של הרה"ק משינאווא בארץ ישראל, הוא נחשף באופן פלאי לכתב היד הקדוש, שהיה בעבר בידי החיד"א (והוא מזכירו בספרו שם הגדולים) ומאז נעלמו עקבותיו. הרה"ק משינאווא שראה את כתב היד בידי סוחר מקומי, בזבז הון רב על מנת לגאול אותו מהסוחר ואף שילם למדפיסים הירושלמים בכדי להדפיס את הספר שלפנינו, שהיה כ"כ חשוב בעיניו. 

‎בתחילת הכרך מתנוססת הסכמת ה'דברי חיים' מצאנז, אביו של הרה"ק משינאווא, שניתנה בחודשי חייו האחרונים, ובעמוד האחרון שבספר כבר נכתב עליו: "זצוקלה"ה".  בעל הדברי חיים, שאף הוא כבנו החשיב את הספר למאוד, כותב עליו בהסכמתו שלפנינו דברים מופלאים: "הלא מפורסם שמו בספרי הקדושים... אור מתוק וערב אור מופלא ומכוסה ומאיר לכל באי העולם" והדברי חיים מסיים את הסכמתו בברכות עצומות לרוכש הספר: " יתברך ברב טוב ויגן עליהם זכות המחבר הקדוש זלה"ה בגוף ונפש בבני חיי ומזוני רויחא ויזכו לביאת הגואל צדק".

‎את הספר הוציאו לאור רבי יצחק ביהעם, ורבי שניאור זלמן שניאורסון נינו של בעל התניא ובעל 'נמוקי שזבנ"י'.  בעמוד השער מופיעה הקדשה נאה, קצוצה מעט, בכתב יד מהמו"ל רבי שניאור זלמן שניאורסון. ההקדשה ממוענת אל רבי יוסף תומרקין אב"ד קרמנצ'וג וממקורבי אדמו"ר הצמח צדק. עם חותמות המו"ל וחותמת המקבל.

הגאון החב"די רבי יוסף תומרקין (תקע"ג-תרל"ד), היה אחד מהבולטים שבחבורת תלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק", ונהנה מקרבה והערכה רבה מצד רבו. הוא שימש כרב בערים סוראן וקרמנצ'וג', והתפרסם ברחבי ליטא ורוסיה כאחד מגדולי התורה בדורו. בנוסף, העניק הסכמות לספרים רבים, כולל כאלו שמקורם בבית מדרשם של תלמידי הגר"א. בספר "בית רבי" (עמ' 254) מתוארת השפעתו: "...והרבה רבני דורנו היו מריצים אליו שאלותיהם, ותשובותיו עמקו מאד, ונמצאים בכת"י אצל יוצאי חלציו, ובדעתם להוציאם לאור הדפוס". אף על פי שרוב כתבי ידו אבדו, שרידים מהם הגיעו לספריית ליובאוויטש בניו יורק 

‎ רבי שניאור זלמן שניאורסון, נינו של בעל התניא, היה מראשי חסידי חב"ד בירושלים וחיבר את 'נמוקי שזבנ"י (ירושלים, תרל"ז).  נולד בליובאוויטש ועלה בעליית הרבנית מנוחה רחל סלונים ושתי בנותיו של ר' משה בן אדמו"ר הזקן, ומשפחותיהן, לחברון בשנת תר"ד. היה חסיד מקושר לשאר בשרו האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, ועל פי עדות בנו אף ערך פעם נסיעה לליובאוויטש להתראות עם רבו ה"צמח צדק". נמנה על ראשי עדת חב"ד בירושלים, וכיהן כשד"ר וכמנהל "כולל חב"ד". חתום על אגרת מייסדי היישוב החב"די בירושלים בשנת תר"ט למשה מונטיפיורי (בה מספרים על הגירתם מחברון לירושלים בשנת תר"ז בשל "רשעת הגוים"). נוסף על היותו תלמיד חכם ומחבר ספרים, נודע גם בחיבתו הגדולה לספרים וכתבי יד עתיקים. לימים רכש את ספרייתו הגדולה של החיד"א והוציא מתוכה לאור כמה מחיבורי הגאונים הקדמונים. לפרנסתו עסק כמגיה בבית הדפוס הידוע של ר' משה בק. מחבר ספר "נמוקי שזבנ"י", "הגהות והערות" על האלפסי, שו"ת הגאונים "חמדה גנוזה", וספרים נוספים.

‎[1], ב, קלו דף. 32 ס"מ. 

מצב מצוין