פעמי הגאולה - מכתב ברכה עם כתב ידו וחתימתו של הגאון הגדול רבי ברוך בער ליבוביץ – קמניץ טבת תרצ"ט

פעמי הגאולה - מכתב ברכה עם כתב ידו וחתימתו של הגאון הגדול רבי ברוך בער ליבוביץ – קמניץ טבת תרצ"ט

מכתב על נייר רשמי של "הישיבה הגדולה כנסת בית יצחק בקאמעניץ דליטא" עם כתב ידו וחתימתו של ראש הישיבה הגה"ק רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ - "ר' ברוך בער" מקמניץ בעל ה"ברכת שמואל". מתאריך: טבת תרצ"ט [1939] - שנת חייו האחרונה של רבינו ויתכן וזה המכתב האחרון שכתב ממה שנשאר לנו ממנו.

כתוב ביידיש, ממוען אל נדיבי הישיבה בני משפחת פייגין מפילדלפיה-ארה"ב. במכתבו מרעיף עליהם רבינו צרור ברכות ואיחולים על תמיכתם הנדיבה בישיבה. הוא גם מציין כי בג' בטבת ציינו בישיבה את יום ה'יארצייט' של הינדע חנה בת ר' שלמה זלמן נ"ע, על פי תקנות הישיבה.

שנשמע את צלצול המשיח!

רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו שש שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו: "...איך בענטש אייך מיט אייער פרויא הגבירה הצדקנית שתחי' לאורך ימים ושנים טובים, מיט אלע ברכות והצלחות וכל הנחת לעולמים... מיט עושר ואושר ואורך ימים ושנים טובים, און מיר זאלין זוכה זיין צוא דער גאולה און דעם קלאנג פון די משיח [=הנני לברך אתכם עם רעייתך הגבירה הצדקנית שתחיה לאורך ימים ושנים טובות, בכל הברכות וההצלחות ונחת, עושר ואושר ואריכות ימים ושנים טובות, ונזכה להגיע לגאולה ולשמוע פעמי משיח], און דיא ברכה ברוך אשר יקים וגו'... המברכו ומכבדו ברוך דוב לייבאוויטץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק". לצד חותמתו הרשמית.

[2] דף, 29.5 ס"מ. כתמים וקרעים קלים. סימני קיפול. מצב טוב.

הגאון הצדיק רבי ברוך דוב בֶּר (בער) ליבוביץ (תרכ"ד - ת"ש) ראש ישיבת קמניץ המעטירה על שמה התפרסם. מאביו רבי שמואל קיבל את חינוכו ש לא להפסיק מלימוד התורה בשום מצב. בהיותו נער צעיר תקפהו כאבי ראש עזים במשך כמה שנים, והרופא חיווה דעתו שאסור לו לאמץ את מוחו בלימוד התורה, אך כשיצא הרופא נטל אביו את הגמרא ואמר לבנו: "ברוך בער, חייבים לחזור ללמוד, מספיק בזבזנו זמן היום...".

למרות גילו הצעיר נכנס לישיבת וואלוז'ין עקב כשרונותיו. שם  התחבב על ראש הישיבה הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק והפך לתלמידו המובהק. בישיבה הוצמד לו הכינוי המקורי: "חצי עילוי".  אחר נישואיו כיהן ברבנות מספר ערים עד שב תרס"ד התמנה לראש ישיבת כנסת בית יצחק בסלובודקה. בשנת תרפ"א העביר את הישיבה יחד עם חתנו, רבי ראובן גרוזובסקי, לוילנה. ובתרפ"ו עברה הישיבה לקמניץ.

היה נצר להמגיד ממעזריטש מגדולי החסידות ועל שמו נשקרא. יש אומרים שניגוניו מלאי הכיסופין שהלחין הנם בהשפעה זו.  על פטירתו סיפרו שני תלמידיו המקורבים, רבי נח שימנוביץ והרב מאיר פנטל, ששהו אז לידו: כשעתיים לפני מותו אמר "הרבי בא", וביקש לומר להם דבר תורה ששמע מרבו, רבי חיים. התאמץ לעמוד על רגליו ונפל על המיטה בעודו אומר להם את דברי רבו.

לחיבוריו "ברכת שמואל" על הש"ס ולשיעוריו הרבים שמור מקום של כבוד בעולם הישיבות.