בידספיריט | תגלית מעניינת. פולמוס אודות ה”מצות

תגלית מעניינת. פולמוס אודות ה”מצות הרכות” בין הגאון רבי שלום מנצורה לשד”ר ר' דוד נחמיאס מירושלים. 3 הגהות מעניינות מספר דבר שמואל ויניציאה תס”ב.  אחת מההגהות מתקשרת לפולמוס שהתרחש בצנעא בפסח שנת תקע”ט. בין מארי סאלם [שלום] מנצורה לבין השד”ר ר' דוד נחמיאס מעיה”ק צפת. השד”ר ר' דוד נחמיאס נשלח לתימן מטעם קהילת צפת. בפסח של שנת תקע ”ט (1819) הוא התארח בצנעא אצל הרב יוסף קארה, שהיה אב בית הדין. כשהגישו את המצות , הוא סירב לאכול והביע את דעתו שהן בגדר חמץ, משום שיש נפיחויות על פני המצה הדקה, ולדעתו, לזה כיוון הרמ”א בשם מהרי”ל בדבריו: ”מצה נפוחה באמצעיתה אסורה”. בשל כך התעורר הרב שלום מנצורה מחכמי צנעא, שפגש את השד”ר, לדון בסוגיית המצות של יהודי תימן. את דבריו כתב בגיליון של השולחן ערוך עם פירוש ”פרי חדש”. להלן חלק מדבריו: ”ולא הוצרכתי לכתוב זה אלא מפני מעשה שהיה כך היה, שפעם אחת בשנת בק”ל (לשטרות, תקע ”ט ליצירה / 1819) הופיע למחנה קדשינו חכם דוד נחמיאס שד”ר מעיר הקודש, ועשה אכסניא שלו בבית הדיין המצויין איש אלוקים קדוש הוא מהר”ר יוסף קארה ז”ל. וכשהיו מסדרין השולחן, היה החכם דוד נחמיאס ז”ל מלעיג ומהסם (פירוש: מפקפק) עלינו, ואומר שח”ו (שחס ושלום) אנו אוכלים חמץ בפסח, כיון שיש אבעבועות בפני הככר, זהו מצה נפוחה שכתב מהרי”ל. ולא היה רוצה לאכול. כלומר הרב דוד נחמיאס סירב לאכול את המצה מפני שחשב שהמצה שיהודי תימן מכינים היא בגדר מצה נפוחה באמצעיתה, וזו אסורה. טעותו של השד”ר הייתה שלא הבין שהכוונה ב ”מצה נפוחה באמצעיתה” ” בדברי הרמ”א היא למצה עבה, שאז אפשר שלא תהיה אפויה היטב . אבל במצות תימן אין דין של מצה נפוחה באמצעיתה, משום שיהודי תימן אופים מצות דקות מאוד, והאבעבועות במצות שהוגשו לו אינן עדות למצה נפוחה באמצעיתה. בעניין זה כתב הרב מנצורה: נלע”ד (נראה לעניות דעתי) דהני מילי במצה שלהן שהיא עבה טפח... אבל לפי מנהגינו, אין כאן שום חשש, דאם תקח עשרה ככרו [' ת] מככרות שאופין אצלינו ותניחן זה על שטח זה, לא יגיעו לטפח. הרב מנצורה מבקר בדבריו את אפיית המצות בארץ ישראל לעומת מצות תימן, ואלה דבריו: ועיניך ביפיו תחזינה מים קרים שלנו, ולישה בזריזות עצומה ורבה, שאף בארצכם לא יוכלו לעשות כדבר הזה. וגם אפייה במהירו (' ת) דקה. לא כן בארצכם, כי כבר שמענו קול עונים בדיבור, שאתם אופים ככר עבה ביותר אשר לא ישמע קול מלהבי אש התנור, ונשאר זמן מרובה דבוק ומדובק בכותל התנור, אשר בזה יש לחוש כי רחוק רחוק לא ימצאנו האש לבשלו כהרף עין, כעין פת שלנו. עוד יש תברא לדברי ” החכם ר”ד הנזכר (הכוונה לר' דוד נחמיאס), שהיה משתבח באנשי מקומם ומגנה מנהג צנעא בעשיית המצות, תמצא בהרב פר”ח (פרי חדש) (' סי מן) ” תנ ט ס ”ב (סעיף ב), שכתב שבעיר הקודש בירושלים עושים שלא כהוגן, ועיסתם מתחמצת ואין מבין, יעו”ש (יעוין שם). הרב מנצורה כתב בהרחבה על הזהירות שיהודי תימן נוהגים באפיית המצות והוכיח שהשד”ר הרב נחמיאס טעה בהבנת דין מצה נפוחה. [ד”ר אהרן ג'ימאני, בר אילן התשס”ז] אכן כאן, לראשונה. בהגהה שלפנינו מצא רבי שלום מנצורה תנא דמסייע מהגאון רבינו שמואל אבוהב רבה של ויניציאה ומגדולי חכמי איטליה [במאה -17] המסביר דין מצה נפוחה כדעתו של מארי שלום מנצורה. וכך כותב הרב מנצורה. ” תהלה לאל יתברך שהסכימה דעתי לדעת חכם כזה דכבר נשאלתי על זה מימים קדמונים ואז השבתי להם להתיר וכבר כתבתי לשון הסכמת דעתי בגליון פר”ח נגד דעת מהרי”ל וישבתי דברי מהרי”ל וגם כתבתי כמה ראיות אמתיות מדברי רז”ל הלא הוא בס' פר”ח של מהר”ר צאלח ן' מ”ו אברהם צאלח יצ”ו ע”ש הצעיר סאלם מנצורה. מארי שלום (סאלם) מנצורה (ה'תק”ס – אייר ה'תרמ”ד; 1800 – 1884) היה חכם תימני במאה ה-19. נולד בשנת ה'תק”ס (1800) ליהודה בן סאלם מנצורה ברובע היהודי בעיר צנעא, בירת תימן.[1] בילדותו, למד תורה אצל אביו. את עיקר תורתו למד אצל מארי אברהם הלוי אלשיך, שהיה ממונה על הנפקת מטבע האימאם בתימן. עקב קרבתו למלכות, התמנה להיות גובה הגזייה, מס גולגולת שהטיל השלטון המוסלמי בתימן על בני עמים לא מוסלמים שחיו תחתיו. שמו מופיע בשטר מתאריך ט' כסלו ה'תקצ”א (1831), בהיותו בן כ-30. בשנת ה'תקצ”ה (1835) נבחר על ידי מארי יוסף קארה, הראב”ד של צנעא, וחברי בית דינו, לצאת למסעות ביקור בין קהילות תימן, כדי לפקח על השחיטה ולהסמיך רבנים ושוחטים בקהילות. עסק גם ברפואה עממית וטבעית, והיה ידוע כבעל קבלה מעשית. הרב יעקב ספיר, כשהיה בביקור בתימן בשנת ה'תרי”ט (1859), כתב עליו: ”ראש היועצים, איש חכם מפורסם להם מארי סאלם אלמנצורה, אשר חכמתו באלה עמדה לו להיות יועץ למלך”. 2 דפים מספר דבר שמואל ויניציאה תס”ב. 3 הגהות מעניינות ממארי סאלם מנצורה, מתוכן 2 הגהות שלמות חתומות על ידו. הגהה אחת עם חתך קל ללא חסרון במשמעות המילים. הדפים במצב גרוע.