בידספיריט | קטע דף אוטוגרף [2] עמ'

קטע דף אוטוגרף [2] עמ' בכתב יד קדשו של הראשון לציון הגאון רבי משה מרדכי מיוחס. מתוך חיבורו הגדול ”שער המים” שאלוניקי תקכ”ח. הראשון לציון הגאון רבי משה יוסף מרדכי מיוחס נולד (טבת ה'תצ”ח, 1738 – י”ג בתשרי ה'תקס”ו, 6 באוקטובר 1805) היה מחכמי ירושלים, שד”ר והראשון לציון. נולד בירושלים לרב רפאל מיוחס בן למשפחת מיוחס אשר הגיעה לארץ בתקופת עליית מגורשי ספרד. הוא נין לרב ישראל יעקב חגיז וחימש לרב משה גאלנטי. בגיל 15 נתפרסם שמו בין רבני ירושלים. בימי בחרותו למד עם החיד”א בישיבת המקובלים בית אל וחיבר ספרים רבים. היה חתנו של הרב יום-טוב אלגאזי. בספר תולדות גדולי ישראל נכתב שהיה רופא וקנה לו שם טוב בין הישמעאלים ומעולם לא יצא מארץ ישראל. הרב שלמה חזן כותב שבינו לבין חברו החיד”א שררה קנאת סופרים כך שכאשר החיד”א הוציא את ספרו ”שער יוסף” הוציא הרב משה יוסף מיוחס (מי”ם) את הספר ”שער המים”, וכאשר זה הוציא את הספר ”ברכות יוסף” הוציא השני את ”ברכות המים” וכאשר הוציא את ”חיים שאל” הדפיס את ”מים שאל”.[1] החל משנת ה'תקכ”א (1760) נקרא לעמוד בראשות ישיבת כנסת ישראל, בתפקיד זה החזיק עד יום מותו.[2] בשנת 1794 יצא בשליחות כשד”ר למצרים ובשנת 1796 יצא בשליחות להודו. בעת מסע נפוליאון בארץ ישראל (1798–1799) כשחנה ברמלה שנכבשה ללא התנגדות, נפוצה שמועה כי פניו מועדות לירושלים. יהודי ירושלים השתתפו בעבודות ביצור העיר, ואף קיבלו רשות מהרב מרדכי יוסף מיוחס, לעבוד ביום השבת לשם כך. לעובדה זו ישנה חשיבות לנוכח ניסיונותיו של נפוליאון לאחר מכן להטות את לבם של היהודים כלפיו בהבטחות לגאולה לאומית. בשנת ה'תקס”ב נתמנה לראשון לציון ושימש בתפקיד זה עד פטירתו. נפטר בי”ג תשרי ה'תקס”ו (1805), ונקבר בהר הזיתים.