בידספיריט | מיכל אלקלעי

מיכל אלקלעי - ׳׳בית רכבת׳׳ 2026. אמנית צעירה ומבטיחה, בוגרת בצלאל, שנבחרה להציג בשנת 2026 במסגרת חממת האמנים של יריד צבע טרי. בציור רחב־היקף זה (112×140 ס”מ), מיכל אלקלעי מפנה את מבטה אל אחד הדימויים המזוהים ביותר עם הנוף הישראלי – בית הרכבת. בקנה המידה המונומנטלי, המבנה האנונימי, פנס הרחוב והמכונית החונה נטענים בנוכחות כמעט קולנועית. האור הלילי והרחוב השקט הופכים זירת מעבר יומיומית למקום של זיכרון, שייכות וזהות מקומית. גם כאן, הבית אינו מסתיים בקירותיו, אלא ממשיך אל הרחוב, אל המדרכה ואל האור העוטף את המרחב כולו. אקריליק על בד  112/140 ס׳׳מ חתום ׳׳רחוב ישראלי הוא מחזה. לא מדובר ביופי שאפשר להעריך אובייקטיבית, אבל כן מדובר בבית. הלילה, הוא זמן בו הרחוב מפסיק לשחק ”מדינה” ומתחיל להיראות יותר כמו הוא עצמו, הופך לזירה אחרת- משונה, מעט מאיים, אך בו נמצא חום הלב. הלילה הוא זמנם של אלו הלא מצליחים להירדם, לא מנסים אפילו, שחוזרים הביתה או רק מתחילים משמרת לתוך הלילה. בין כל אלה מסתובבים יצורי לילה מטבעם- חתולים כמובן. עבורי השיטוט הוא פעולת ביניים שקורית בין דבר לדבר, ועבור החתולים זו דרך חיים. בשנתיים האחרונות עבודותיי עוסקות ברחוב הישראלי. אני מתבוננת בנוכחות האנושית והחייתית בו כמארג חי, נושם ומשתנה תדיר. הרחוב עוטף אותי בנוסטלגיה וחמימות.  המושג 'בית' בעבודתי אינו מוגבל למבנה סגור. הבית הישראלי מתפשט מעבר לקירותיו ומתמזג עם המרחב העירוני, ניתן לזיהוי מפריים קטן ויחיד. פרט ארכיטקטוני, תאורה או מדרכה- כל אלה נושאים סימנים של מקומיות שאי אפשר לטעות בה. חשוב לי לעסוק באופן בו פתרונות טכניים של אור וצל, השתקפות ונצנוץ, 'מריחה' ותנועתיות יכולים להעביר תחושות מורכבות של שייכות, זיכרון ומקום.׳׳ מיכל גדלה בבית אמנותי, אביה צייר. ביתה היה מלא מוסיקה ישראלית קלאסית ועדכנית שהשפיעה על תפיסת הבית. 4 השנים בהם למדה אמנות בבצלאל ירושלים השאירו בה ובציוריה חותם עיקש. היום, היא חזרה לחולון, ומחכה לחזות בעיר הולדתה משתקפת בציוריה.  מיכל היא אמנית צעירה איכותית ומבטיחה, שמחלקת זמנה לאחר לימודיה בין ציור בסטודיו הביתי, ללימוד אמנות בבית ספר לילדים על הספקטרום בחולון.