בידספיריט | שירה גפשטיין מושקוביץ

שירה גפשטיין מושקוביץ - תופרת, 2017. בציור הענק ׳התופרת׳ בוחרת האמנית רגע יומיומי ושקט, כמעט נסתר, והופכת אותו לעולם שלם של צבע, קצב והתבוננות. הדמות השקועה בעבודתה נטמעת בתוך מרחב צפוף של חפצים, עציצים, בדים ומבנים, עד שהסטודיו עצמו נדמה כיצור חי ונושם. הציור נע בין אינטימיות ביתית לבין תחושה כמעט חלומית-אורבנית. משטחי הצבע השטוחים והחופשיים מאזנים בין סדר לכאוס, ומאפשרים לעין לשוטט בין הפרטים מבלי לאבד את הדמות שבמרכז. יש כאן מחווה עדינה לעבודה נשית מסורתית, אך גם מבט עכשווי על יצירה, ריכוז והתמסרות. בקנה המידה הגדול של העבודה - 154×152 ס״מ - הסצנה האינטימית מקבלת נוכחות מונומנטלית. הצופה אינו רק מתבונן בתופרת, אלא נכנס אל תוך עולמה הפנימי, אל מרחב שבו מלאכה יומיומית הופכת למעשה פיוטי. שמן על בד 154/152 ס׳׳מ חתום  שירה גפשטיין-מושקוביץ (נ׳ 1978) היא אמנית ישראלית רב־תחומית, הפועלת בציור, פיסול ומיצב. עבודתה נעה בין פיגורטיביות לאקספרסיביות, ומשלבת עיסוק בגוף, בזיכרון, במשפחה ובמרחבים רגשיים ופוליטיים. גפשטיין למדה במדרשה לאמנות בבית ברל וסיימה את לימודיה בשנת 2004. מאז הציגה במוזיאונים ובגלריות מרכזיות בישראל, ביניהם מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, משכן לאמנות עין חרוד והביאנלה לאמנות ולעיצוב. היא גם ממקימות הגלריה השיתופית “בנימין”, וחברה בגלריות “מאיה” ו“חנינא” בתל אביב. ביצירתה יש שילוב ייחודי בין שפה ציורית טעונה מאוד לבין חשיבה חומרית ופיסולית. היא מתארת את עצמה כ״אספנית אובססיבית של דימויים״ - דימויים שהיא מלקטת, מפרקת ובונה מחדש לכדי סצנות שיש בהן זרות, רוך ולעיתים גם אי־נחת. מוטיבים חוזרים בעבודותיה הם נשים, בעלי חיים, נשיאה פיזית ורגשית, וגוף שנמצא במצב של מעבר או משא. בשנים האחרונות זכתה להכרה רחבה, כולל פרס מועצת הפיס לתרבות ואמנות ופרס עידוד היצירה של משרד התרבות לשנת 2024. לצד עבודתה כאמנית, היא גם מלמדת ומנהלת את “הסטודיו לציור”, בית ספר לרישום וציור קלאסי.