בידספיריט | אביה חלבי

אביה חלבי - ׳׳הקלמנטינות של השכן׳׳ 2026. אביה חלבי מתבוננת בפינה יומיומית ושקטה של רמת גן - עץ קלמנטינות עמוס פרי, חזית בית פשוטה ואור רך של אחר צהריים ישראלי - והופכת אותם לרגע טעון בזיכרון, אינטימיות וגעגוע. הציור נוצר מתוך מבט של אמנית החיה כיום בברצלונה ולומדת שם אמנות, ומתבוננת מרחוק דווקא בפרטים המקומיים והפשוטים ביותר שהפכו עבורה לסמל של בית. דרך שפה ריאליסטית רגישה ומדויקת, חלבי מצליחה ללכוד לא רק את מראה המקום אלא גם את התחושה שהוא נושא: שכנות, חורף ישראלי, אור מוכר וזיכרון כמעט ילדותי של עץ פרי שנמצא תמיד מעבר לגדר. הקלמנטינות הבוהקות מבצבצות מתוך הירוק הכהה כמו נקודות אור קטנות, ומעניקות לציור תחושת חיים שקטה ולא מתאמצת. בדומה לעבודותיה האחרות, גם כאן חלבי נמשכת דווקא אל הרגעים הפשוטים והלא הירואיים של היומיום. במבטה, הפינות הצדדיות והבלתי מדוברות של החיים הופכות למקום של יופי והתבוננות - רגע שבו המוכר ביותר נטען במשמעות עמוקה ועדינה. שמן על בד ממוסגר            81/54 ס׳׳מ  חתום  אביה חלבי (1996) אמנית ישראלית צעירה, תלמידת ריאליזם מחוננת - גם היא משתייכת לזרם האמנים הישראלים שלמדו אמנות בפלורנס, אביה למדה אצל דניאלה אסטון בפלורנס ובישראל למדה אצל ערן וובר, אמנון דויד ער וסטלה למיחוב.  למדה בשוודיה בשלוחה של פלורנס ארט אקדמי, ובימים אלו ממשיכה את לימודיה בברצלונה אקדמי אוף ארט. ׳׳כשאני יוצאת לחפש נושא לציור חדש, אני מוצאת שאני נמשכת דווקא אל הפינות השוליות והמאובקות של החיים. דווקא באותן פינות שכוחות אל אני מוצאת את היופי הטהור ביותר. בילדותי לימדו אותי שאולהים נמצא בפרטים הקטנים - במעשה הציור אני מחפשת להתייחד עם אותה תחושה נשגבת שבכוחה להפוך את היום-יומי לקדוש.׳׳