בידספיריט | יאנה סטופ

יאנה סטופ - ”אינושקה והאח הגדול” 2014. הדמות, ניצבת במרכז על כיסא, מחזיקה דובי באופן יצוגי, לא טבעי לילדים. בצד שמאל למעלה מציצה מתוך מסגרת מצויירת דמותו של המנהיג המיתולוגי בברית המועצות, ולדימיר יליץ' לנין. לנין כמו האח הגדול, צופה ומשגיח על כל מה שקורה עם הדמות הילדית. הרקע האדום כסמל לתקופה שטופת הדם ושפיכת הדמים, הן אז והיום. שמן על בד ממוסגר  40/25 ס׳׳מ חתום  יאנה סטופ (1983) ילידת ברית המועצות לשעבר, חיה ויוצרת ברחובות. למדה אמנות וציור במסגרות פרטיות (1995 - 2010) שונות וביניהן אצל האמן ערן וובר (2016 - 2017). לימודי תולדות האמנות באוניברסיטה הפתוחה (2007- 2009) עוסקת לרוב בציור פיגורטיבי בצבעי שמן על בד. גוף נוסף של עבודותיה הוא שילוב של טכניקה מעורבת בחריטה וריקוע על גבי מתכת (מסוג חמרן). עבודות אלה מורכבות בעיקר מפלטות מתכת חרוטות במהופך ותפורות ביד בעזרת חוט שעווה. חלק מהעבודות מצוירות על גבי בד בטכניקה מעורבת בשילוב פיגמנט זהב. בעבודותיה ניתן לראות דימויים וטקסטים מתוך יומניה לאורך השנים בהם היא מתארת מקומות אוטוביוגרפיים בעלי גוון טראומטי ושאלות נוספות סביב זהות מגדרית ורב תרבותית. ׳׳אני מנסה להיצמד לכלים קלאסיים שלמדתי מבחינת הטכניקה והחומריות אבל מבחינת הסגנון הציורי אני לא משייכת את עצמי לתוך קטגוריה מסוימת בתוך עולם האמנות. אני משתמשת רבות בזיכרונות ובצילומים של המשפחה שלי מתוך ילדותי בברית המועצות. אני חוקרת באופן ביקורתי את התרבות ממנה הגעתי באמצעות דימויים שראתה ורגעים שחוותה הילדה שהייתי שם. שאלת התרבות היא מורכבת באופן כפול, גם בברית המועצות הרגשתי שונה וגם בישראל – זו חוויה מתמשכת של שייכות קיומית לתת-תרבות. אחד האלמנטים שאני חוקרת הוא ההשפעה של מאפיינים של ”סמכות” בתוך תבניות שונות של התרבות שבה גדלתי, לדוגמא: משפחה, לאום ועוד. מעניין אותי לפענח את סוג הדיכוי שחוויתי עד גיל שבע ואת המעבר החד והניגודי מהתרבות ההיא למקום שונה כל כך כמו ישראל. הכלי שהיה לי כדי לשרוד את המציאות הנוקשה שחוויתי בשני המקומות היה הפנטזיה. פנטזיה זו חלחלה לתוך עבודותיי גם כאומנית בוגרת. הנרטיב אשר נוצר מתוך עבודותיי הוא של ילדה, נשים וחיות אשר אין להם יכולת לדבר ולבטא את עצמם. החל מהמוטיב של ילדה-דג שאני עוסקת בו רבות ועד אישה אשר מפיה צומח עץ קירח וצבי ניצוד – כל אלה מסמלים סוגי שתיקות והשתקות. מאפיין חשוב נוסף בעבודתי הוא הצבעוניות העזה. בתור ילדה בברית המועצות הנוף בחוץ היה מושלג ולבן לחלוטין לעומת פנים הבית אשר היה מלא בצבעים חמים ועזים בשל שימוש בפרקט עץ, טקסטיל צבעוני ואלמנטים דקורטיביים שונים בעלי נוכחות דומיננטית. הצבעוניות הזו גם מתחברת לכך שאני מציירת מתוך זיכרון ולא מתוך התבוננות ”חיה”, ולכן הצבעים אינם באים לתאר בצורה אקדמית את מה שנמצא מולי אלא העביר זיכרון, חוויה ורגש.׳׳