בידספיריט | רותה לנגפורד

רותה לנגפורד - ׳׳יש שמיים מעליי׳׳ 2024. ב״יש שמיים מעליי״, רותה לנגפורד מציבה שופר בודד בתוך חלל כמעט ריק, ומחלצת אותו מן ההקשר הטקסי־דתי אל עבר מרחב מהורהר, אישי ופואטי. האובייקט, הנושא עמו מטען היסטורי ורוחני עמוק, מופיע כאן לא ככלי פולחני פעיל אלא כשריד שקט - גוף חומרי הנח בין אדמה לשמיים. הקומפוזיציה האנכית והפתוחה מטעינה את העבודה בתחושת נשימה והשהיה. חלקו העליון של הציור מוקדש כמעט כולו לשמיים בהירים ורכים, המאזנים את הכובד הארצי של הקרן. בתוך המתח הזה - בין חומר לרוח, בין קול לדממה - נבנית העבודה. שמן  על עץ ממוסגר  30/24 ס׳׳מ חתום לראשונה בקוקו, הכירו את האמנית רותה לנגפורד (1989)- לאחר עשור באנגליה, חזרה האמנית לישראל עם שפה ציורית מגובשת המשלבת רגישות אירופאית לאור, קומפוזיציה מדויקת וניקיון צורני, לצד אינטואיציה אישית הנובעת מילדותה בבית אמנותי, כבת לאב אמן זכוכית. רותה גדלה בבית דתי ששילב באופן טבעי בין מסורת, רוח ואמנות - חיבור שממשיך להדהד גם בעבודותיה, דרך סמלים, חפצים יומיומיים ואווירה. הרקע האדריכלי שלה ניכר בבירור: כל אובייקט ממוקם בקפידה, כל חלל מחושב, וכל משטח נושא משקל. הציור שלה אינו מבקש להרשים אלא להתעכב. יש בו איטיות מכוונת, התבוננות ארוכה, כמעט מדיטטיבית. היא בוחרת במינימליזם צורני - קומץ אובייקטים בלבד - כדי לאפשר לצופה להיכנס אל המרחב שביניהם: אל הצל, אל המרווח, אל מה שלא נאמר. צעצועים, מזון או סמלים מוכרים מופיעים בהקשרים שקטים אך טעונים - לעיתים רומזים על יחסים, על זהות, על זמן שחולף. אין כאן הצהרה רועשת, אלא לחישה מדויקת. רותה אינה “מתארת” אובייקטים - היא מאזינה להם. דרך אור רך, פלטת צבעים מאופקת ומגע ציורי עדין, היא יוצרת עולם שבו הפשוט הופך למהותי, והקטן - למרכזי. העבודות הן הזמנה לעצור. להתבונן. ולגלות שבתוך המוכר ביותר – מסתתר סיפור.