בידספיריט | רותה לנגפורד

רותה לנגפורד - ׳׳הביצה והתרנגולת׳׳ 2024. ב״הביצה והתרנגולת״, רותה לנגפורד ניגשת לאחד הדימויים השחוקים והמוכרים ביותר בתרבות המערבית - ומרוקנת אותו מן הקלישאה לטובת מרחב של התבוננות פילוסופית ושקטה. תרנגולת צעצוע קטנה ניצבת מול ביצה ממשית, ושתי הצורות הפשוטות הללו מייצרות מערכת יחסים טעונה בשאלות של מקור, התחלה, סיבתיות וזמן. שמן  על עץ ממוסגר  18/24 ס׳׳מ חתום לראשונה בקוקו, הכירו את האמנית רותה לנגפורד (1989)- לאחר עשור באנגליה, חזרה האמנית לישראל עם שפה ציורית מגובשת המשלבת רגישות אירופאית לאור, קומפוזיציה מדויקת וניקיון צורני, לצד אינטואיציה אישית הנובעת מילדותה בבית אמנותי, כבת לאב אמן זכוכית. רותה גדלה בבית דתי ששילב באופן טבעי בין מסורת, רוח ואמנות - חיבור שממשיך להדהד גם בעבודותיה, דרך סמלים, חפצים יומיומיים ואווירה. הרקע האדריכלי שלה ניכר בבירור: כל אובייקט ממוקם בקפידה, כל חלל מחושב, וכל משטח נושא משקל. הציור שלה אינו מבקש להרשים אלא להתעכב. יש בו איטיות מכוונת, התבוננות ארוכה, כמעט מדיטטיבית. היא בוחרת במינימליזם צורני - קומץ אובייקטים בלבד - כדי לאפשר לצופה להיכנס אל המרחב שביניהם: אל הצל, אל המרווח, אל מה שלא נאמר. צעצועים, מזון או סמלים מוכרים מופיעים בהקשרים שקטים אך טעונים - לעיתים רומזים על יחסים, על זהות, על זמן שחולף. אין כאן הצהרה רועשת, אלא לחישה מדויקת. רותה אינה “מתארת” אובייקטים - היא מאזינה להם. דרך אור רך, פלטת צבעים מאופקת ומגע ציורי עדין, היא יוצרת עולם שבו הפשוט הופך למהותי, והקטן - למרכזי. העבודות הן הזמנה לעצור. להתבונן. ולגלות שבתוך המוכר ביותר – מסתתר סיפור.