בידספיריט | רותה לנגפורד

רותה לנגפורד - ׳׳החטא ועונשו׳׳ 2020. ב״החטא ועונשו״, רותה לנגפורד מרכיבה סצנה מינימליסטית הטעונה במטען תרבותי, דתי ופסיכולוגי צפוף. תפוח ירוק גדול ניצב במרכז הקומפוזיציה לצד שתי בובות מטריושקה זעירות וגביע קטן שהתהפך - מערכת אובייקטים יומיומית לכאורה, ההופכת תחת מבטה של האמנית לתיאטרון סמלים מורכב. התפוח, אחד הסמלים המערביים המזוהים ביותר עם פיתוי, ידע ואשמה, מופיע כאן לא כאובייקט טבע דומם מסורתי אלא ככוח כבידתי כמעט. גודלו היחסי ביחס לדמויות הקטנות יוצר תחושת איום שקט ומעוות את יחסי הקנה־מידה, באופן המטעין את החלל בתחושת אי נחת פסיכולוגית. בובות המטריושקה, המזוהות עם שכבות של זהות, אימהוּת והעברה בין־דורית, ניצבות משני צדי התפוח כעדים אילמים. אחת מהן שוכבת ריקה ופתוחה - מחווה צורנית המרמזת על היעדר, חשיפה או אובדן של גרעין פנימי. לנגפורד משתמשת כאן בשפת הטבע הדומם כדי לעסוק לא בחפצים עצמם, אלא במבנים של אשמה, זיכרון ותפקידים משפחתיים. שמן  על עץ ממוסגר  20/20 ס׳׳מ חתום לראשונה בקוקו, הכירו את האמנית רותה לנגפורד (1989)- לאחר עשור באנגליה, חזרה האמנית לישראל עם שפה ציורית מגובשת המשלבת רגישות אירופאית לאור, קומפוזיציה מדויקת וניקיון צורני, לצד אינטואיציה אישית הנובעת מילדותה בבית אמנותי, כבת לאב אמן זכוכית. רותה גדלה בבית דתי ששילב באופן טבעי בין מסורת, רוח ואמנות - חיבור שממשיך להדהד גם בעבודותיה, דרך סמלים, חפצים יומיומיים ואווירה. הרקע האדריכלי שלה ניכר בבירור: כל אובייקט ממוקם בקפידה, כל חלל מחושב, וכל משטח נושא משקל. הציור שלה אינו מבקש להרשים אלא להתעכב. יש בו איטיות מכוונת, התבוננות ארוכה, כמעט מדיטטיבית. היא בוחרת במינימליזם צורני - קומץ אובייקטים בלבד - כדי לאפשר לצופה להיכנס אל המרחב שביניהם: אל הצל, אל המרווח, אל מה שלא נאמר. צעצועים, מזון או סמלים מוכרים מופיעים בהקשרים שקטים אך טעונים - לעיתים רומזים על יחסים, על זהות, על זמן שחולף. אין כאן הצהרה רועשת, אלא לחישה מדויקת. רותה אינה “מתארת” אובייקטים - היא מאזינה להם. דרך אור רך, פלטת צבעים מאופקת ומגע ציורי עדין, היא יוצרת עולם שבו הפשוט הופך למהותי, והקטן - למרכזי. העבודות הן הזמנה לעצור. להתבונן. ולגלות שבתוך המוכר ביותר – מסתתר סיפור.