בידספיריט | גאלה גילן

גאלה גילן - ׳׳קלאודיה׳׳ 2016. ב״קלאודיה״ מציבה גאלה גילן דמות נשית בעוצמה שקטה, נטולת מחווה דרמטית אך טעונה בנוכחות. הפרופיל הנקי, המנותק מהקשר סיפורי, הופך את הדיוקן להצהרה - לא על זהות חיצונית, אלא על הוויה פנימית יציבה. הפחם משמש כאן לא רק כאמצעי רישומי אלא כשדה של רגישות ועומק. גילן בונה את הדמות מתוך שכבות טונאליות עשירות, כאשר האור מלטף את המצח והאף ומבליט את קו הלסת והצוואר. הגוף כמעט נטמע ברקע הכהה, אך הפנים נותרות חדות ומוגדרות - תנועה בין הסתרה לחשיפה. למרות ההדהוד למסורת הדיוקן הקלאסי, הדימוי נטוע בהווה: אין אידיאליזציה, אין קישוט, אין מחווה תיאטרלית. הדמות אינה מבקשת מבט - היא קיימת בזכות עצמה. דווקא בפרופיל, שאינו פונה אל הצופה, מתגלמת תחושת ריבונות ושקט שאינו זקוק לאישור. ״קלאודיה״ הוא דיוקן של כוח שאינו מתריס אלא מתמיד, כוח של נוכחות, של מודעות עצמית, של גוף הנשען על עצמו. בתוך השקט הרישומי נבנית אמירה ברורה על נשיות עכשווית - עצמאית, ממוקדת ובלתי מתנצלת. פחם וגיר לבן על נייר ממוסגר 60/48 ס׳׳מ (מסגרת 70/60 ס׳׳מ) חתום  גאלה גילן (1986). מציירת ריאליזם פיגורטיבי במסורת המאסטרים האיטלקיים. בלימודיה באיטליה התמחתה בקיארו-סקורו (מונח שהתפתח ברנסנס ופירושו התמקדות בניגודיות שבין האור לצל), ובעבודותיה העכשוויות משלבת הרמוניות צבעים מודרניות יותר. מגיל צעיר נמשכה אל מסורות הציור הקלאסיות. כבר בעודה נערה צעירה הייתה לה ידיעה ברורה שנועדה להיות אמנית והיא נלחמה על כך. בעקבות זאת עזבה את הלימודים בתיכון, והחלה את הכשרתה האמנותית בהיותה בת 17 בלבד, במכללה לאמנות חזותית שבנגב. שם למדה במשך שנתיים, התמחתה ברישום וציור תחת הצייר אבינועם קוסובסקי וסיימה את לימודיה בהצטיינות. לאחר סיום הלימודים למדה תקופה בבי׳׳ס התחנה תחת דוד ניפו. מתוך תשוקה ורצון להעמיק בלימודי ציור קלאסי ריאליסטי, החליטה לעבור לאיטליה. באיטליה התגוררה ארבע שנים במהלכן למדה ב-Accademia di Belli Arti, ולאחר מכן התקבלה לתוכנית לימודי הציור של מוסד העלית Florence Academy of Art, שם למדה שלוש שנים, קיבלה מלגות רבות וזכתה בפרס ׳׳Best Cast Painting׳׳. כמו כן הייתה פיינליסטית בתחרות של המוסד היוקרתי ׳׳Art Renewal Center׳׳. עם חזרתה לארץ הייתה מיוצגת במשך חמש שנים ע׳׳י גלריה בזל, והציגה עבודות בתערוכות באיטליה ובארה׳׳ב. עבודותיה מוצגות באוספים פרטיים ברחבי העולם. ׳׳אני מסתובבת בעולם וכל מה שעיניי רואות הן דברים שאני רוצה לצייר. יש המון קסם בצורה שבה אור נח על אובייקטים שונים, בקומפוזיציות של צבע שכמו מתארגנות מעצמן, בהבעות העדינות של אנשים כשהם לא מודעים לכך שמתבוננים בהם. לעולם לא ייגמרו לי הרעיונות לציור - אני מוצאת יופי בכל דבר שאני מביטה בו.׳׳