בידספיריט | בן משיח

בן משיח - ׳׳חבישה מספר xx׳׳ 2021. אמן הגרפיטי המוכשר ביותר בישראל, קוקו עוקבת אחריו מס׳ שנים וגם מכרה בשנת 2021-2022 מס׳ עבודות שלו במכירה פומבית. השנה, במאי האחרון הוא זכה להשתתף ביריד צבע טרי ולהציג לאספני אמנות רבים את סדרת העבודות שלו ׳׳שם, חם ויפת׳׳. מדובר בצייר יחודי, ולא רק בגלל הטכניקה הבלתי נתפסת שלו עם ספריי, אלא גם ובעיקר בגלל המחקר המעמיק אותו הוא עורך לכל דמות אותה הוא מצייר.  בעבודה זו - דוגמא לחבישה מתוך ספר חבישות ישן שהוציא הצלב האדום לאחר מלחמת העולם הראשונה.  בונוס - בצד השני של העבודה צייר האמן עבודה נוספת, של סייף, על כל המשטח. הזוכה בציור יהנה מציור כפול.  ספריי גרפיטי על עץ ממוסגר 100/80 ס׳׳מ  חתום כבר שמונה שנים שבן משיח הוא בין האמנים המובילים את סצנת הגרפיטי החיפאית, מאז עזב את עיר נעוריו רעננה והחליט לעשות עלייה לעיר שהפכה לבית חם לאמני קירות. הוא הצטרף לקבוצת HQRN, קבוצת אמנים שחותרת לחקור השפעות של תנועות אמנותיות על חיי העיר ופעילותה מכוונת לכך. לכל אחד מחברי הקבוצה יש חלל עבודה משלו, במקביל לחלל מרכזי שבו הם מקדמים פעילויות משותפות שקשורות לאמנות ולקהילה. הקבוצה מתנהלת כאקו-סיסטם ומכילה את עצמה כלכלית על ידי קיום ערבי תוכן סביב נושא האמנות, שמשולבים עם בר, אוכל ומוזיקה על בסיס התנדבותי של אנשי הקהילה. משיח, המגדיר עצמו כאמן סטודיו שבחר לעסוק בגרפיטי כתמה מרכזית, עבר בחודשים האחרונים לסטודיו משלו בחלל עזוב ומוזנח בעיר התחתית. משיח הוא רייטר, כותב גרפיטי ואמן, והרבה מהעבודות שלו המפוזרות בעיר התחתית ובשוק תלפיות חתומות בשמות Peza או Noir. אלו הן דמויות פיקטיביות, האלטר אגו של האמן, שסביבן הוא בנה סיפור שלם מומצא. פזה ונואר הם רייטרים שגרים בעיר הדמיונית ניאו אפולוניה. פזה מגיעה מרקע של כתיבה ברחוב בסגנון אירופי, ויש לה סטודיו וחנות ספריי. נואר הוא מהגר ברזילאי, המגיע מרקע של כתיבת Pixacao (המקבילה הברזילאית לגרפיטי), חי בבית נטוש שאליו פלש ואוהד כדורגל פנאט. משיח עוקב אחר סצנת הגרפיטי ואמנות הרחוב במקומות שונים בעולם ומרגיש שדרך הדמויות והעיר שלא קיימת, הוא מקבל מושג על המצב החברתי והפוליטי הקיים בה. הוא מרגיש שדרך הדמויות, הטקסטים שלהם, הוא מספר את סיפור העיר כולה. הוא לא מסתפק רק בלחתום את שמותיהם על העבודות, אלא ממש נכנס לדמויות שיצר, מתלבש, מדבר ומסתפר כמותם. להתחפשות יש ממד מרכזי בתהליך היצירה תחת הזהות הבדויה של פזה ונואר והיא מעניקה לו חופש אמנותי שאולי לא היה לוקח לעצמו תחת שמו. משיח מגלה עניין רב בחקר הגרפיטי על כל הנישות השונות שלו בכל מקום בעולם ודואג להתעדכן במתרחש בסצנה. הוא מקפיד לעמוד על ההבדל בינו לבין אמנות רחוב ועל הקונספציה המוטעית לגביו. בראיון למגזין ”פורטפוליו” הוא התייחס להבדלים אלו: ”אמנות הרחוב טרחה להסביר את עצמה לאורך השנים. היא יותר נגישה, ועם הזמן נהנית מיותר לגיטימציה ונכונות לקבל אותה, אפילו במוזיאונים. הגרפיטי מעולם לא עשה זאת, אבל היום גם הוא מצליח לתקשר את עצמו טוב יותר מאשר בעבר וחווה סוג של 'פריחה' במובן של יותר קבלה”. (מתוך כתבתה של חגית הורנשטיין 20.2.22, כלבו חיפה והקריות)