בידספיריט | גל ארצי

גל ארצי - ׳׳רק לא ליפול׳׳ 2022. הרוכש/ת יקבל את הפסל עד אליו/יה על ידי האמן כולל הצבה. הפסל עשוי ברזל ומגיע עם הפודיום, עשוי בטון 150/80/70 ס׳׳מ חתום גל ארצי (1992) יוצר במושב גבעתי בדרום הארץ (אשר בו נולד וגדל), חי כיום בתל אביב. אמן אוטודידקט העוסק במיצב ופיסול בקנה מידה גדול עד מונמנטלי מברזל וזכוכית מבתי חרושת אשר הוא עושה בהם שימוש חוזר והופך אותם ליצירה.  עבודותיו נראות לרוב כמרחפות ומקפיאות תנועה עוצמתית אשר משדרות באופן בו זמני משיכה ואיום פוטנציאלי. הצבעוניות המונוכרומטית של יצירותיו מדגישה את הטקסטורה החומרית והקומפוזיציה, אך במקביל מעוררת גם אשלייה של דחיסות וצפיפות החומר או מול תחושה של אווריריות ורוך. המתח בין הממשי והמדומיין קיים כאלמנט מוביל לאורך עבודתו ומעלה שאלות לגבי פעולות של גילוי והסתרה מבחינה פורמליסטית ומבחינה נרטיבית. מבחינה חומרית הוא מרבה לעבוד עם חומרים ”קשוחים” בניסיון לדמות שינוי מצב צבירה או משקל סגולי של חומר, זאת כסימבוליות לתהליך חקירת מאבק זהויות ושייכות פנימי.  הציג בתערוכות שונות וירידי אמנות בארץ וביניהם במוזיאון ״על התפר״ בירושלים (2021), ”יריד צבע טרי” (2021) ובגלריה ״זימאק״ בתל אביב (2022). גל מספר על תהליך עבודתו: ׳׳אני נמשך לעבוד עם חומרים חדים, חזקים וקשוחים - חומרים אשר תהליך העבודה איתם הופך למאתגר מבחינה פיזית. אני עובד עם הידיים בלבד, ללא עזרים חיצוניים כגון מכונות או מכשירים כך שהתהליך מלווה קושי ל”אלף” את אותם חומרים קשוחים. הטרנספורמציה החומרית נוצרת באמצעות פירוק החומר לגורמים והרכבתו מחדש, במסגרתה מתקיים שינוי צורת החומר בתכליתו. מבחינתי כאמן, סף שינוי מצב הצבירה של החומר או שינוי משקלו הסגולי, יכול לספק תחושת השפעה ומסוגלות - להניע ולשחק עם תהליכים מטאפיזים, ”תופעות טבע” או ”גרמי שמיים” -תהליכים אשר גדולים ממני כאדם. המשחק האלכימאי יכול להרגיש לרגע כמעשה ”אלוהי” או ”על טבעי” ולנוע על התווך שבין שליטה לחוסר שליטה. עבודותיי הראשונות נוצרו מתוך פעולות ”נאיביות” ורצון לכפות ”שקט” במקום שבו יש ”רעש פנימי”. כלומר, להפוך חומרים קשוחים וכבדים לגופים במשקל סגולי שונה, המסוגלים לרחף, להקפיא תנועה זורמת ומשרים תחושה מדיטטיבית. בשנים שלאחר מכן, שאפתי להפסיק לברוח מהרעש הכאוטי וניסיתי להיכנס לתהליך מעמיק המנסה לגעת בעצבים החשופים של הזהות שלי. הכוונה עבורי הייתה להגיע לחקר ה ״לוחות הטקטונים״ של מה כונן אותי כאדם. בצעד מודע לפני השתתפות בתערוכה קבוצתית מוזיאלית הראשונה שלי התחלתי בחקר מקומות מורכבים יותר בנפש ובניסיון להנכיח אותם בצורה פנומנולוגית (סוביקטיבית) דרך צבעים, מממדים וצורות העמדה של המיצבים המופשטים והמונומנטלים. זאת תוך כדי ניסיון להפעיל את הצופה וליצור רגש אישי עוצמתי אצלו.׳׳