נעמי שלו
''I-SPACE''

''I-SPACE''

נציג למכירה את הקולאז׳ הכי טוב של נעמי עד היום,  הקולאז׳ בגודל 135/110 ס׳׳מ,  ממליצים לבחון את התקריבים בקטלוג.

בקולאז׳ מוצגת נעמי בפורטרט עצמי לצד אחיה, נפרדים בחדר מלון.

את הפנים של האח החליפה בפני עצמה.

מבחינת נעמי, הם אותו אדם שחולק מסיבה כלשהי את החלל והזמן, ואין איך לתקן/לשנות זאת. היא מתארת כל פרידה מאחיה ככואבת מאוד, וככל שחולף הזמן הפרידות ממנו כואבות לה אף יותר. 

ברקע, מעל המיטה חלק מציורו של לאונרדו דה וינצ׳י ׳׳׳מדונה בין הסלעים׳׳

החלק העליון של יצירתו של דה וינצ׳י שוכפל גם כחלק התחתון, וכך נוצר סוג של מערה, שמייצגת רחם, משהו מוסתר וחשאי, תסביך. 

 

קולאז׳ גזרי עיתון

135/110 ס׳׳מ 

חתום 

נעמי שלו (Naomi Shalev; נולדה ב-31 באוקטובר 1976) היא אמנית ישראלית המתמחה בעבודות קולאז'.

שלו נולדה באודסה (אוקראינה), ועלתה עם משפחתה ארצה בשנת 1992. המשפחה השתקעה בחיפה, שם סיימה שלו בהצטיינות את תיכון ויצו במגמת אמנות פלסטית. היא 78 ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון, אך אחרי שנתיים וחצי עזבה ועברה ללמוד במכון הטכנולוגי בחולון, ובשנת 2004 סיימה בהצטיינות את הלימודים בפקולטה לעיצוב ואמנות.

לאחר לימודיה עבדה שלו כעצמאית בתחום העיצוב הגרפי, אך עם התפתחות הקריירה שלה כקולאז'יסטית היא זנחה את העיצוב הגרפי וכיום היא מתמקדת ביצירת קולאז'ים.

שלו מתגוררת בחיפה.

העיסוק של שלו בקולאז׳ים התחיל בסוף שנות ה-90, כאשר קיבלה מחבר אוסף מגזינים שלא נזקק להם יותר. מאחר שלא ידעה מה לעשות עם העיתונים, התחילה שלו לגזור תמונות ולחבר אותן בקומפוזיציות מצחיקות ויצרה קולאז'ים סוריאליסטיים. העיסוק נהפך לתחביב, ועם הזמן חיפשה דרכים לעשות קומפוזיציות גדולות יותר וכך נולדה הטכניקה שבה היא עובדת: שימוש בגזירים של דפי עיתון במקום במברשת וצבעים – ציור באמצעות עיתונים.

הדיוק, הסדר והתכנון הם חלק חשוב בעבודתה של שלו. תהליך היצירה מתחיל בהכנת סקיצה המבוססת על תמונה או מומצאת מהדמיון בגודל הסופי של היצירה. על גבי הרישום בונה שלו את הקולאז׳ כשכבה עצמאית שאינה מודבקת לנייר. היא משתמשת במאגר של גזירי עיתונים הממוינים לתת-גוונים מדויקים. בהתבוננות מקרוב בתמונה הסופית אפשר להבחין בפיסות שהיא מחברת זו לזו, אך הרושם המתקבל הוא שהיא מציירת ציור. לעיתים שלו משלבת בעבודותיה גם נגיעות אקריליק וטושים.

רבים מהקולז'ים של שלו הם דיוקנאות של דמות אחת או שתיים, ובכלל זה דמותה שלה, מה שמאפשר לה לבחון את השינויים שחלים בה עם הזמן. לא מדובר בדיוקנאות סתם, לשם אסתטיקה נטו, שכן שלו משתמשת בדיוקנאות ככלי להבעת רגשות ומחשבות. מבחינתה זו הדרך לספר סיפור. הסיפור הוא הסיבה האמיתית ליצירה, ואילו הדיוקן הוא המדיום שבאמצעותו מסופר הסיפור. הסיפורים ששלו מספרת הם מאוד אישיים ואפילו אינטימיים.

לכאורה הדיוקנאות ששלו יוצרת הם ריאליסטיים, אבל במקרים רבים היא יוצאת מתמונה מציאותית, מעבדת אותה ויוצרת מציאות חדשה, פרי דמיונה. שלו מעידה שכמו לכל אדם גם לה יש הרבה רצונות לא ממומשים, ועבודותיה מאפשרות לה ליצור מציאות חדשה, עשירה יותר ומספקת יותר, "מציאות שבה יש לה שליטה על איך שהדברים ייראו, יתנהלו ויתפתחו". (מתוך ׳ויקיפדיה׳)