בידספיריט | בן משיח

בן משיח - ''בד עור חם'' 2024. 100% מהטכניקה היא ספריי גרפיטי על עץ  על העבודה ׳׳בד עור חם׳׳: הרומן ''Crash'' של ג'יי.בי. באלארד משנת 1973 חוקר את האירוטיות של תאונות דרכים וטכנולוגיה. השיר ''Warm Leatherette''  משנת 1978 שנוצר מתוך השראה לסרט על ידי דניאל מילר, לוכד את הפיתוי המכניסטי של עולמו של באלארד. בשנת 1996 דיוויד קרוננברג אימץ את ''Crash'' כסרט שנוי במחלוקת, והתעמק בהיבטים הפסיכולוגיים של הנרטיב של באלארד. בן: ׳׳הכנסתי את ההבנה שלי את הנושא ל-AI ויצרתי השראה לציור הנוכחי. בציור הזה אני מרגיש שאני נותן במה אמנותית נוספת לסרט ''Crash'', הפעם, כציור גרפיטי.׳׳ ספריי גרפיטי על עץ  120/68 ס׳׳מ  חתום כבר חמש שנים שבן משיח הוא בין האמנים המובילים את סצנת הגרפיטי החיפאית, מאז עזב את עיר נעוריו רעננה והחליט לעשות עלייה לעיר שהפכה לבית חם לאמני קירות. הוא הצטרף לקבוצת HQRN, קבוצת אמנים שחותרת לחקור השפעות של תנועות אמנותיות על חיי העיר ופעילותה מכוונת לכך. לכל אחד מחברי הקבוצה יש חלל עבודה משלו, במקביל לחלל מרכזי שבו הם מקדמים פעילויות משותפות שקשורות לאמנות ולקהילה. הקבוצה מתנהלת כאקו-סיסטם ומכילה את עצמה כלכלית על ידי קיום ערבי תוכן סביב נושא האמנות, שמשולבים עם בר, אוכל ומוזיקה על בסיס התנדבותי של אנשי הקהילה. משיח, המגדיר עצמו כאמן סטודיו שבחר לעסוק בגרפיטי כתמה מרכזית, עבר בחודשין האחרונים לסטודיו משלו בחלל עזוב ומוזנח בעיר התחתית. משיח הוא רייטר, כותב גרפיטי ואמן, והרבה מהעבודות שלו המפוזרות בעיר התחתית ובשוק תלפיות חתומות בשמות Peza או Noir. אלו הן דמויות פיקטיביות, האלטר אגו של האמן, שסביבן הוא בנה סיפור שלם מומצא. פזה ונואר הם רייטרים שגרים בעיר הדמיונית ניאו אפולוניה. פזה מגיעה מרקע של כתיבה ברחוב בסגנון אירופי, ויש לה סטודיו וחנות ספריי. נואר הוא מהגר ברזילאי, המגיע מרקע של כתיבת Pixacao (המקבילה הברזילאית לגרפיטי), חי בבית נטוש שאליו פלש ואוהד כדורגל פנאט. משיח עוקב אחר סצנת הגרפיטי ואמנות הרחוב במקומות שונים בעולם ומרגיש שדרך הדמויות והעיר שלא קיימת, הוא מקבל מושג על המצב החברתי והפוליטי הקיים בה. הוא מרגיש שדרך הדמויות, הטקסטים שלהם, הוא מספר את סיפור העיר כולה. הוא לא מסתפק רק בלחתום את שמותיהם על העבודות, אלא ממש נכנס לדמויות שיצר, מתלבש, מדבר ומסתפר כמותם. להתחפשות יש ממד מרכזי בתהליך היצירה תחת הזהות הבדויה של פזה ונואר והיא מעניקה לו חופש אמנותי שאולי לא היה לוקח לעצמו תחת שמו. משיח מגלה עניין רב בחקר הגרפיטי על כל הנישות השונות שלו בכל מקום בעולם ודואג להתעדכן במתרחש בסצנה. הוא מקפיד לעמוד על ההבדל בינו לבין אמנות רחוב ועל הקונספציה המוטעית לגביו. בראיון למגזין ”פורטפוליו” הוא התייחס להבדלים אלו: ”אמנות הרחוב טרחה להסביר את עצמה לאורך השנים. היא יותר נגישה, ועם הזמן נהנית מיותר לגיטימציה ונכונות לקבל אותה, אפילו במוזיאונים. הגרפיטי מעולם לא עשה זאת, אבל היום גם הוא מצליח לתקשר את עצמו טוב יותר מאשר בעבר וחווה סוג של 'פריחה' במובן של יותר קבלה”. (מתוך כתבתה של חגית הורנשטיין 20.2.22, כלבו חיפה והקריות)