בידספיריט | דורון וולף

דורון וולף - ׳׳מלח הארץ׳׳ 2019-2021. ״אניטאס” (מלטינית: Vanitas, ריקנות) הוא סוגה סמלית של תאורי טבע דומם, האופיינית לציור ההולנדי והפלמי של המאה ה-16 וה-17. מקורו של המונח הוא בפרשנות הנוצרית לתנ”ך וברעיון כי על האדם  המאמין ”לזכור את המוות” (”ממנטו מורי”). ציורי הוניטאס, הציגו מבחר של תאורי טבע דומם ובהם שילוב של פריטים בעלי משמעות סמלית. בעבודה ”מלח הארץ” מונחים כביכול באופן אקראי מספר פריטים, לסוגה של ציור וניטאס. תמונת תצלום אוויר ישנה של נהלל עומדת, בחלק העליון השמאלי, כאשר הבזק ומנורת שולחן כביכול עתיקה מסתירים את התמונה. בחלקה התחתון של התמונה, מופיעה בתוך ספר אמנות, הציור ”עולמה של כריסטינה” מ- 1948 של הצייר האמריקאי אנדרו וייאת'. במרכז העבודה מופיע צנצנת פלסטיק של חברת מלח הארץ, ובא מלח הימלאיה ורוד. בחלקו האחורי יש מראות אטומות ומתחתיהן ספרים סגורים. התחביר של כל אותם  חפצים יוצר הקשרים ופרשנות חדשים. נהלל החוגגת 100 שנים להיווסדה השנה (2019), היא מושב העובדים הראשון בארץ, וכן מקום הולדתי והיכן שגדלתי (האמן דורו וולף). בעמק יזרעאל ובנהלל בפרט, אנשים רואים את עצמם כמלח הארץ, ונהלל היא סימבול לבנית המדינה ולזכות ראשונים. תצלום האוויר של נהלל מוכר מאוד בארץ בגלל צורתו המעגלית של המושב, הנגלה ממבט הציפור. התחביר של תצלום האוויר של נהלל והדיוקן של כריסטינה אולסון ואותם אנשים חקלאים פשוטים שאנדרו וויאת' מצייר, מעמיד ניגודיות ושאלות על היחס ומעמדם של החקלאים בארה”ב ובארץ. כמוכן בציור בחרתי מלח הימלאיה ורוד (שאינו מיוצר בארץ) לייצוג מלח הארץ, חיבור שבעיניי הוא קצת הומוריסטי. התחביר של כל אותם חפצים יוצר הקשרים חדשים ופרשנות חדשה ומפתיעה למושג ואניטאס וכן על מעלה שאלות על תפיסת הציונות והתיישבות העברית כיום.׳׳ שמן על בד ממוסגר 61/50 ס׳׳מ  חתום  האמן דורון וולף, הוא אמן ריאליזם חיפאי משובח וקפדן על הפרטים המיניאטוריים ביותר המשחק משחקי אור עם הצופה. עבודותיו איכותיות ומרשימות. ניכרות השפעות מעולם האמנות בציוריו. דורון מרצה לאמנות במוזיאון חיפה לאמנות, במכללת אורנים ומכללת צפת. דורון הציג בשנה שעברה תערוכת יחיד שנקראה ׳׳סינוור׳׳ בקיבוץ רמות מנשה והשתתף במגוון תערוכות בארץ ובארה׳׳ב החל משנת 2008 ועד היום.  ׳׳עבודת הציור שלי מחברת בין פרגמנטים מתולדות האמנות לבין נושאים ורמזים ביוגרפיים מתוך חיי האישיים. בעבודות אני מעלה שאלות לגבי מקור והעתק, לגבי המתח שנוצר בין צילום מהיר לציור משתהה ואיטי. דרך שאלות אלה, אני מתבונן על אורח החיים העכשווי מתוך קטעי התבוננות בחיי הפרטיים ובוחן באופן ביקורתי את הסביבה המשתנה.   השפה הציורית של עבודותיי הינה של ציור פיגורטיבי בחומרים קלאסיים של שמן על בד. מהלך העבודה הוא בציור איטי, עמלני, ומוקפד שנעשה עם מכחולים קטנים וזאת אל מול מקורות ההשראה שנוצרים מחיבור ציורי של מספר דימויים אשר צולמו באופן מהיר, ”סנפ שוט”, דרך ה”סמארטפון”. במהלך הציור אני מחבר דימויים אלו לקומפוזיציה אחת ומנסה ליצור ציור אסטטי ופתיני.   העבודות מתארות סיטואציות של אנשים, בעלי חיים וחפצים בסצנות בנאליות ויום יומיות, כאשר מאפייני חשיפה לאור המעוותים את הדימוי, יוצרים דרמה ומהדהדים ציור מהעבר. בציורי אני מתכתב עם ציור הולנדי של ציורי ”ואניטאס” וציורי תפנים מהמאה ה -17. החללים שאני מצייר הינם חללים ביתיים ואישיים או חללים ציבוריים ומוזאליים.   כאמור האור מהווה אלמנט משמעותי בעבודותיי. אני מחפש מצבי תאורה בהם יש עודף או חוסר אור, באופן המסמא את הראייה. מקור האור בגוף העבודות שלי מגיע ממוצרי חשמל, מחשב, טלפון סלולארי, מאורו של פלאש המצלמה המאיר דימוי ושורף אותו כאחד או מאורו הבוהק של חלון בתאורת יום ישראלית יוקדת.   דימוי מרכזי בעבודותיי הינו המראה אשר גם נמצאת בחלק מהעבודות אותן אני מצטט: ”נישואי ארנולפיני”, Meninas Las ועוד, ההשתקפויות של חלקים מעבודות אלו במראה יוצרות שרשור אינסופי של הדימוי, ובכך מחזקות שאלות לגבי מקור והעתק.  הציור שנוצר משקף את הפער בין צילום וציור, בין תיעוד של רגע מהיר לבין ההשתהות והבדיקה הממושכת שלו. הוא תוהה על מתח בין ראייה ועיוורון, השתקפות ושקיפות, סנוור וריצוד, כולא וכלוא, חיים ומוות.׳׳