מכירה פומבית 33 אמנות ישראלית עכשווית, אמנים צעירים מבטיחים, דגש על ריאליזם פיגורטיבי
KooKoo
26.11.22
רמת גן, ישראל

ז׳אנר ציורי ריאליזם מתחזק בארצנו - בקוקו מכבדים את המגמה ומביאים לכם במכירה מס׳ 33 תשעה אמני ריאליזם ישראלי עכשווי, לצד אמנים ואמניות ותיקים ומוכרים ומספר אמנים חדשים שנכיר לכם במכירה זו. 


ראיליזם: גאלה גילן עם 6 ציורי שמן יפייפים, יובל יוספוב לראשונה בקוקו ציירת מרשימה ומבטיחה רק בת 25, דניאל צוברי צייר הפרחים שמכר את כל עבודותיו במכירה האחרונה, ישראל דרור חמד שהציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ב2020 עם שני ציורי שמן, רוני יפה מציירת ציורי טבע דומם ועוקבת אחרי המאסטרים מהמאה ה-18, ותציג גם את העבודה ׳׳יעל׳׳, אביה חלבי עם 3 ציורים מסדרת בלוני הגז המשגעת, דורון וולף עזב אותנו למען הצלחתו כאמן באמריקה והשאיר לנו עבודה אישית ומיוחדת, זהר טל ענבר עם 3 ציורי שמן רומנטיים ורישום, ורננה טרמצ׳י עקבית אחרי המאסטר ורמיר.


קוקו לקחה לאייל אסולין את הפסל ׳׳מוטי׳׳ שהיה שייך לו וממוספר AP - פסל אחרון חביב בהחלט מהסדרה - אין יותר ולא יהיו מהפסל המדובר


זויה צ׳רקסקי עם עבודת שמן ׳׳יפו׳׳ במחיר פתיחה מפתה


לנה רבנקו מפנקת אותנו עם 4 עבודות נייר ופסל 


תמצאו גם קולאז׳ים של בניינים מוכרים מתל אביב שיצרה צליל בנדריהם 


אורן עילם לראשונה בקוקו עם שירים על שלטי תחנות אוטובוס מקוריים - וואו!


וגם - לראשונה בקוקו עבודות רקמה פמיניסטיות של יערה חוצן


קוקו דואגת לכם לטוב ביותר, צרו קשר 0558859447 

תהנו ובהצלחה :)

(כמו תמיד - המחירים כוללים מע׳׳מ ואין תוספת מע׳׳מ)

למידע נוסף
המכירה הסתיימה

פריט 44:

יערה חוצן
׳׳מראת האבטיה׳׳ 2022

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 

מחיר פתיחה:
$ 150
הערכה :
$250 - $320
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד

׳׳מראת האבטיה׳׳ 2022

׳׳לרגע אני מציצה, לרגע אני עורגת, לרגע זו אני מתרחצת, קצת עטופה אבל מכוסה. כל מה שמסביב בצבעוניות חזקה ורק היא וההשתקפות שלה בטונים נמוכים.׳׳


רקמה על בד 

קוטר 24 ס׳׳מ


יערה חוצן היא רוקמת קווירית. עבודתיה הן בהשראה של תמונות עתיקות. חלק מהתמונות של לסביות בשחור לבן שהופכות צבעוניות בחוטי הריקמה. חלקן נשים בצילומים ענוגים, בגדים עם המון בד שנשאר הרבה זמן מפעם. בעבודתיה כמעט אפשר למשש את הבד ולדבר עם הנרקמות.


"אני בוחרת תחילה את הבד והחישוק. אחר כך את הצילום ממנו אצייר. ברגע שאני מתחילה לרקום אני שוכחת את התמונה המקורית אבל קווי המתאר שם איתי. צבעי החוטים, סוגי התכים, צפיפות החוט- כל אלו כמו מכתב שבו אני מדברת מבעד לשנים עם הדמויות שבתצלום. שנים שיכולתי להיות הן והן יכלו להיות אני. דמויות שנקפאו לרגע אחד בזמן ואני לא יודעת איך הן מרגישות. אם לרגע היו מניפות את הפנים לצד השני, שערן נסתר, הן קמות ומסתובבות בחדר שלהן או בטבע. אני לא יודעת אבל אני מרגישה אותן-אותי ובוראת אותן בריקמה שלי בדמותי-בדמותן. אנחנו מתכתבות. הן החברות שלי לעט. המחט היא העט. "


לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נגישות
menu