בידספיריט | 'היתר מאה רבנים' מודפס בחתימת

'היתר מאה רבנים' מודפס בחתימת ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, עם תוספת ארוכה בכתב-יד אל הגרי”ח זוננפלד נדיר ביותר! היתר מאה רבנים, המתפרס על פני ארבעה עמ' גדולים. חתומים בדפוס חמישה מגדולי הונגריה - דייני מונקאטש ובראשם ”האדומו”ר הגה”ק האברפ”ה שליט”א [זצ”ל]... חיים אלעזר שפירא”. דפוס אהרן דוב מייזעלס. מונקאטש, תרפ”ה [1925]. לא רשום במפעל הביבליוגרפיה ואינו מופיע בספריה הלאומית. מלבד הגה”ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש, חתומים על ההיתר גם הרבנים הנודעים: הגאון רבי אהרן ווייס - ראב”ד מונקאטש; הגאון רבי משה שפיצער, תלמיד ה'קול אריה' ומחבר קונטרס אמרי משה - דומ”ץ מונקאטש; הגאון רבי דוד שליסעל, בעל הבית דוד וש”ס - ראב”ד מונקאטש (למרות שבהיתר שלפנינו הוא חותם כדין); הגאון רבי מאיר זאב זאלצער הכהן בעל הדברי מאיר - דומ”ץ מונקאטש; ורבי מנחם ווייס בעל הצמח אש - דומ”ץ מונקאטש. ארבעת האחרונים חתומים שוב פעם בעצם כתי”ק על הנספח הארוך בכתב יד. לפנינו היתר מאה רבנים נדיר באורכו [4 עמ'], בו מגוללות באריכות הסיבות שהביאו את הרבנים לנקוט בצעד הבלתי שגרתי של היתר מאה רבנים, אותו נוקטים רק כאשר כלו כל הקיצין. עד כמה שדייני מונקאטש מנסים לעדן את לשונם הרי שהדברים פשוט מסמרי שיער, כיצד תיתכן התנהגות נלוזה שכזו מצד אשה נשואה, ועוד במונקאטש הקנאית?! (עד שנזכרים שבאותה תקופה חיו ופעלו בהונגריה לא רק אדמו”רים ורבנים אלא גם ישראל קסטנר ודומיו). הסיבה לאריכות הרבה של כתב ההיתר, היא מפני שהמנחת אלעזר חשש לשיטות הפוסקים שנדרשים לצורך היתר מאה רבנים, חתימות של רבנים משלוש ארצות שונות (כמופיע בהיתר שלפנינו) ולכן, מפני ריחוק המקום פרטו בית הדין דמונקאטש פרט היטב את כל מעלליה של אותה פרוצה. היתר מאה הרבנים שלפנינו נשלח ממונקאטש שבהונגריה אל לשכת הגזית שבירושלים, לבית דינו של מרא דארעא דישראל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, בכדי שגדולי ירושלים יצטרפו אף הם להיתר. לנוסח המודפס, צירף בית הדין במונקאטש דף נוסף, כולו בכתב יד, בחתימת קדשם של דייני מונקאטש וחתום (פעמיים) בחותמת בית הדין דמונקאטש. במכתבם מבקשים הדיינים במונקאטש מדייני ירושלים ”כבוד קדושת שמם תפארתם מוהר”ר יוסף חיים זאנענפעלד נשיא בי דינא רבא שליט”א ועמו חבריו הגאונים מו”ה מרדכי ליב רובין, מו”ה דוב צבי קרלנשטיין, ומו”ה יצחק פרנקל”, להצטרף עימם להיתר מאה הרבנים. על המכתב בכתב יד, חתומים ארבעת הרבנים החתומים בדפוס על גוף ההיתר (מלבד המנחת אלעזר והגאון רבי אהרן ווייס). הדגשה, לפי חשבון השנים כיהנו הגאונים החתומים במכתב שלפנינו במונקאטש, בעיצומה של פרשיית המחלוקת מונקאטש-בעלזא. אין ידוע מה הייתה עמדת כל אחד מהדיינים בנושא, אולם ידועה אמרתו של המנחת אלעזר אודות אחד מהחותמים - הגאון רבי מאיר זאב זאלצער, שהיה רגיל לילך גם אל הרה”ק מהרי”ד מבעלזא זי”ע. ואמר עליו המנחת אלעזר כי ”כונתו לשם שמים למען כבוד התורה”! [1] עלון כפול המכיל [4] עמ' מודפסים, + [1] מכתב בכתב יד. 34 ס”מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול, קרעים קלים ונקבי תיוק. ================= ביוגרפיה של הרבנים החתומים על המכתב: חתימה בדפוס: האדמו”ר רבי חיים אלעזר שפירא [תרל”ב-תרצ”ז], בן האדמו”ר בעל דרכי תשובה וצאצא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל ”בני יששכר”. גדול אדמור”י הונגריה לפני השואה, מקובל, מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו. ראש הלוחמים נגד הציונים, ואביהם הרוחני של חסידי סאטמר. ה'מנחת אלעזר' ביקר בארץ בכדי לפגוש את ידידו ה'סבא קדישא' רש”א אלפנדרי ולהרצות לפניו את שאלותיו בקבלה. ובאותה ההזדמנות הקים בירושלים את שכונת בתי מונקאטש. בעל ה'דברי חיים' מצאנז אמר עליו: שאדם כזה יורד לעולם פעם בכמה דורות. מספריו: שו”ת מנחת אלעזר – חמשה חלקים, דרכי תשובה על הלכות נדה, דרכי חיים ושלום, שער יששכר, נמוקי אורח חיים ועוד רבים. חתימה בכתי”ק: הגאון רבי משה שפיטצער [נפטר ה' טבת תרצ”ג], דומ”ץ מונקאטש ובעל האמרי משה.     היה תלמיד חביב כבן אצל רבינו הקול אריה וישנם במאגרי המידע, מכתבים רבים מהקול אריה אליו ואודותיו בו הוא משבחו בתארים מופלאים.     כמו כן קיבל תורה גם מהכתב סופר והוא מצטטו ללא הרף בתוך כתבי ידיו בשם ”אדומו”ר המאורה”ג זצ”ל” (דברים שכבר באו בכתובים ודברים שבעל פה שלא נמצאו בספרי הגאון כתב סופר).     גם למד אצל הגאון בעל מעגלי צדק ומביאו בכתבי ידו. חיבר גם שו”ת זאת תורת משה. חתימה בכתי”ק: הגאון רבי דוד שליסעל [נולד ביום ו' ערש”ק ר”ח סיון שנת תרכ”ד], מכונה בספרי התקופה ”ראב”ד ק”ק מונקאטש יצ”ו” (בתקופת פרשיית מונקאטש-בעלזא).     אודות לידתו מסופר שכאשר נימול על ברכי הדברי חיים מצאנז, ציווה הדברי חיים לקרוא את שם הנימול דוד, בלא להתייעץ עם אביו של התינוק. לאחר הברית אמר הדברי חיים: ”דוד הוא הקטן והוא יהיה בעז”ה גדול בישראל”, ויגדל הילד ויהי למופת בשכלו הבהיר.     היה ממקורבי בית צאנז. אביו של הגר”ד - הרה”ג ר' משה יהודה, היה סופר סת”ם בצאנז, וכפי עדות ששמעתי היה סופרו של הדברי חיים.     חיבר את הספרים: גן דוד, אמרי דוד, ובית דוד. מתוכן ההסכמות לספרי הגר”ד נראה, שהיה מאוד מפורסם בגאונותו, ומאידך היה מקובל על כל אחד ואחד.     אחד הדברים הבולטים ביותר בספרו הוא, שחידושיו מעוטרים בהערותיו של הגאון הנודע בשערים רבי ישעי' זילברשטיין זצ”ל - אבד”ק ווייטצען ובעמח”ס הנפלא 'מעשי למלך' על הרמב”ם. בו בשעה ששני גאונים אלו - הגר”ד שליסל והגר”י זילברשטיין - היו בחיים חיותם. ומילתא דא לאו בכל יומא מתרחש, שגאון יכתוב הערות לחיבור של גאון בן זמנו, וכ”ש לחיבור שטרם ראה אור... וזה מראה הרבה על הערכתו המרובה לאותו גאון ממונקאטש. חתימה בכתי”ק: הגאון הקדוש רבי מנחם ווייס זצוק”ל - דומ”ץ מונקאטש. בנו של הגה”ק משה ווייס זצוק”ל גאב”ד זכאראב בעל האבני אש. ונכדו של הגאון רבי צבי הירש ווייס זצוק”ל גאב”ד דאמכראווא בעל העמודי אש.