בידספיריט | כרזה נהדרת להקמת האנדרטה לדב

כרזה נהדרת להקמת האנדרטה לדב גרונר ושאר הרוגי המחתרת, תחילת שנות החמישים - דב גרונר – גיבור ישראל – כל חייו קדש לעמו וארצו עד שזכה גם למות כקדוש דֹּב בֶּלָה גְּרוּנֶר (6 בדצמבר 1912, כ”ו בכסלו תרע”ג - 16 באפריל 1947, כ”ו בניסן תש”ז) היה יהודי מעפיל, חבר בית”ר, לוחם בבריגדה היהודית, ולוחם באצ”ל. נפצע קשה בפניו ונשבה על ידי הבריטים בעת ההתקפה על משטרת רמת גן. הוא נשפט בבית-הדין הבריטי על תפקידו במבצע ההחרמה של האצ”ל, נידון למוות ונתלה. אחד משנים-עשר ”הרוגי מלכות” (עולי הגרדום). ילדותו ופועלו בבית”ר – קשיים מרובים, כמעט בלתי אפשריים אך הוא נכון להם! גרונר נולד ב-6 בדצמבר 1912 (כ”ו בכסלו ה'תרע”ג) בהונגריה במשפחה גדושה בתורה וביראת שמיים, בעלת שושלת ענפה של רבנים. אביו היה רב צבאי במלחמת העולם הראשונה, נשבה על ידי הרוסים ומת בשבי. כעבור עשר שנים מתה גם אמו, והוא גדל בבית סבו וסבתו. הוא למד בישיבה בעירו עד גיל 18. לאחר מכן למד הנדסה בעיר ברנו שבצ'כוסלובקיה. בלימודיו היה תלמיד מצטיין, אך למד רק שנתיים ולא השלים את לימודיו, עקב פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה, שגרמה לו להימלט חזרה להונגריה. עם שובו להונגריה הצטרף לתנועת הנוער הציונית בית”ר ובה עסק לרוב בפן האידאולוגי, שם חינך צעירים לציונות והיה אחראי על קורס מדריכים. בשנת 1939, בגיל 27, השקיע את כל מרצו בארגון של קבוצת העפלה גדולה מקרב תנועתו, ואיתה עלה לארץ ישראל ב-1940. בדרכו באונייה ”סקריה”, שהפליגה מרומניה, נתפס יחד עם 2,385 נוסעיה בדרדנלים על ידי אוניית מלחמה בריטית והושם במעצר במחנה המעצר בעתלית. הוא שוחרר מהמעצר לאחר שישה חודשים ולאחר שביתת רעב ארוכה. שירותו בבריגדה היהודית ובאצ”ל עם שחרורו הצטרף לפלוגת הגיוס של בית”ר בראש-פינה ושם גם הצטרף לשורות האצ”ל. במהלך מלחמת-העולם השנייה, בפברואר 1941, על-פי החלטת ראשי תנועת בית”ר התגייס גרונר לצבא הבריטי לפלוגת חיל-הרגלים והיה אחד ממתנדבי היישוב ב”באפס” (buffs) ושם שירת במשך חמש שנים. בשירותו גילה מסירות ועוז-רוח. עם תום המלחמה היה בין הפעילים בהגשת עזרה לשרידי מחנות ההשמדה. בהתוודעותו לגודל הטרגדיה ולזוועות השואה היהודית, התמסר כולו לסיוע לניצולים היהודים, ואף נתן להם את נעליו ובגדיו. באחד ממכתביו כתב ”כך הולך יחף יהודי אחד פחות”. חדור הכרה ציונית ותודעת שליחות, בתום המלחמה דחה בקשה של קרוביו לבוא ולהשתקע באמריקה; במכתב אל ידידתו כתב: ”...הם בלבלו לי כל הזמן את המוח לנסוע לשם, ואני נתתי כל הזמן תשובות דיפלומטיות, עד שפעם התרגזתי וכתבתי שאני צריך להישאר בארץ כדי להכין להם מקום במקרה שמגרשים אותם משם..”. הוא שוחרר מהשירות בשנת 1946. עם שחרורו חזר לשורות האצ”ל. הפעולה במשטרת רמת גן ופציעתו – גבורה מדהימה תחת אש חיה ב23 לאפריל 1946 יצאו 40 לוחמי אצ”ל לתקוף את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. תפקידו של גרונר בפעולה היה לפקד על יחידת הסבלים, עליה הוטל להעמיס את הנשק והתחמושת. מעט לפני תחילת המבצע, צלצל הכוח לדווח על מריבה אלימה בין ערבים ליהודים. חלק ניכר משוטרי התחנה זינקו אל מקום הקטטה והתחנה נותרה עם מעט משוטריה שפקדו אותה. בשעה 12:00 בצהריים הכוח הגיע לתחנת המשטרה במשאית שהוסוותה כמשאית צבאית, שמונה מהם לבשו מדים בריטיים והצטיידו בכלי נשק, וארבעה התלבשו כעצורים ערביים. כולם התחזו בהתאם לתפקיד, וכך יכלו לפרוץ לתחנה ולהעמיס כלי-נשק ותחמושת אל משאיתם. נפתחה עליו אש מעמדת מקלע בריטית בגג המבנה וכוחות תגבורת החלו לזרום למקום. למרות מטר האש שירד עליהם, יחידת הסבלים המשיכה לטמון את כלי הנשק בכלי רכבם. גרונר וחבריו עברו תחת יריות כבדות עשרות פעמים[!] את הדרך המסוכנת מהמבצר אל המכונית בשעת הסבלות וההעברה של הכלים הכבדים. נתפש פצוע על ידי הבריטים ועומד למשפט, שדינו צפוי למות – ודאגתו רק לאחרים! הבריטים, שתפשו את גרונר, העבירוהו תחת משמר כבד ומזוין לבית החולים ”הדסה” בתל אביב. הוא אושפז שם למשך תריסר ימים, נותח וטופל בחמלה רבה על ידי פרופסור מרקוס, מידידי המחתרת. מפקדת האצ”ל תיכננה לחלצו משם, אך הלה סירב מפאת סכנה לחייהם, ומפאת הסיכון שהבריטים יחדלו מלאשפז לוחמים יהודים אחרים אחריו. ב-1 בינואר 1947 התקיים משפטו של גרונר בבית הדין הצבאי בירושלים. עוד לפני-כן, כשהוכרז תאריך משפטו, תיכננו באצ”ל לחלצו מן המעצר, אך גרונר סירב בתוקף. סירובו נבע מכמה סיבות: העדפתו את שחרורם של עצירים אחרים על-פני שלו, חשש כבד לחיי חבריו וחוסר נאותות לסכנם, וכמו כן חשש מלהיות מעמסה ונטל על הארגון הציוני שייאלץ לטפל בפציעות גופו הקשות. גרונר עמד באיתנות על דעתו, וזאת על אף שידע בבירור שאילו יעמוד לדין - יהיה גזר-דינו מוות. הנאום: זאת עליכם לדעת: אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה. ומי שינסה לנתקו, ידו תקוצץ וקללת האלוקים תהיה רובצת עליו לעדי עד. - פשוט מדהים! בפתיחת משפטו, הואשם ביריות על אנשי משטרה והנחת פצצות מתוך כוונת הרג. כשנשאל גרונר אם הוא מודה באשמה, הצהיר גרונר כי הוא מסרב להכיר בחוקיות בית-הדין ששפט אותו וסירב לייצוג משפטי כלשהו, כמו כן סירב לקבל תרגום בעברית לדיונים המשפטיים. במקום כל אלה, קרא את הצהרתו: אינני מכיר בסמכותם לשפוט אותי. בית דין זה משולל כל יסוד חוקי, מאחר שהוא נתמנה על ידי שלטון, שאין לו יסוד חוקי. באתם לארץ ישראל על סמך התחייבות שקיבלתם על עצמכם מידי כל אומות העולם, לתקן את העוולה הגדולה ביותר בתולדות האנושות שנגרמה לאיזו שהיא אומה. את העוולה של גרוש ישראל מארצו והפיכתו לקורבן עולמי של רדיפות ושחיטות בלתי פוסקות. התחייבות זו, ורק התחייבות זו, הייתה היסוד החוקי והמוסרי להמצאותכם בארץ זו. אך אתם הפרתם אותה בזדון לבב. בכוח ברוטלי ובערמה שטנית... כי הרי ידוע לכם היטב, שגזלת הארץ הזאת ונעילת שעריה, כמוה כהתנקשות דמים מתמדת בחייהם של מיליונים אנשים, נשים וטף-בני עמי. ואף על פי כן או דווקא משום כך,