בידספיריט | יחיד במינו! הכפר השיעי בגליל

יחיד במינו! הכפר השיעי בגליל שנסראללה הבטיח בנאומיו שישובו אליו, ויוסף וייץ, גואל הארץ ובונה חומה ומגדל - כרטיס מעבר במלחמת העולם באיזור הבטחון הבריטי בגליל, לשם מעשיו הכבירים לגאולת הארץ וההתיישבות היהודית שם, והקמת ישובי חומה ומגדל, עם חותמות הצבא הבריטי בראש פינה, חתימת ידו, ותוספת של הברטים בכתב יד שהוא רשאי ליסוע בדרך הגבול אל קאדאס, הכפר הערבי ליד צפת, שתושביו היו שיעים, וחסן נסראללה הכריז מידי פעם שרצונו לחזור לשם... פריט נדיר ונהדר! RR - התעודה שלפנינו התאריכים תואמים את תאריכי מעשיו של ווייץ בגליל לצורך עיבוי גאולת הקרקעות והקמת ישובים בגליל. בשנים הללו פעל למען הקמת ישובי חומה ומגדל בגליל העליון. האישור מטעם משרדי הצבא הבריטי בגליל שישבו בראש פינה. חתימת ידו. בכתיבת יד הבריטים מאחורי התעודה כתוב שעסוקו הוא: ושהכרטיס משמש למעבר בדרך הגבול אל קאדאס, הכפר הערבי ששכן 17 קילומטר מצפון מזרח לצפת במקומה של העיר המקראית קדש שבנחלת נפתלי, ליד מצודת נבי יושע. הכפר היה יחיד במינו: תושביו היו שיעים שלא כמו שאר יושבי הארץ המוסלמים שהיו סונים. זו הסיבה שחסן נסרללה חוזר שוב ושוב על השיבה שלהם למקום הזה. הוא כבר לא יחזור... תוקף התעודה חודש מידי שלושה חודשים ותקף מאוקטובר 1940 עד מרץ 1942. רקע גאולת הארץ יוסף וַיְץ (כ”ה בטבת ה'תר”ן, ינואר 1890 – 1972) היה מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. כונה בשמות ”אבי היערות” ו”אבי הטרנספר”. מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל. אחר מלחמת העולם הראשונה נכנס לעבודה במחלקה להתיישבות של ההנהלה הציונית כמפקח על הנטיעות במשקים שהוקמו על ידי המחלקה. לאחר מכן עבר למחלקת הקרקעות של קרן קיימת לישראל (בין היתר תחת פיקוחו של מנחם מנדל אוסישקין) וזמן מה שימש בשני המוסדות יחד. מאז מינויו לתפקיד בשנת 1932, התמקדה פעילותו של ויץ ברכישת קרקעות והוא ראה בכך מטרה חיונית לקראת הקמת מדינה יהודית. הוא גם זכה להערכה רבה מצד אוסישקין על מסירותו לעבודה זו. הוא קודם בתפקיד כך, שעוד בימיו של אוסישקין היו רוב הפעולות במחלקת הקרקעות מרוכזות בידיו. עד קום המדינה רכשה קק”ל כאלף קילומטר מרובע בארץ ישראל, שלושה רבעים מהם בתקופת כהונתו של ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות שלה. התישבות ויץ היה מעורב מטעם הקרן בהקמתם של יישובי ”חומה ומגדל” בתקופת המאורעות, הקמתן של ארבע ”מצודות אוסישקין” באצבע הגליל בשנים 1939–1943, העלאתם על הקרקע של שלושת המצפים בנגב בשנת 1943, עלייתם על הקרקע של היאחזויות הפלמ”ח בשנת 1945 ובהקמתן של אחת עשרה הנקודות בנגב בשנת 1946. את משנתו בעניין הקשר בין קרן קיימת לישראל לבין ההתיישבות, הוא הציג בכינוס בו השתתף בשנת 1944: גאולת האדמה – זוהי מהותה של הקרן הקיימת ותפקידה החיוני. אולם היא המטרה של הקק”ל אבל לא מטרה בפני עצמה, כי גם לה מטרה והיא: יישובה של האדמה. האדמה לשבת נקנית וביישובה היא נגאלת. ואין קול האדמה העברית נשמע, אלא משעה שבני האומה עולים עליה להחזיק בה ולעבדה, שרק אז היא נהיית אדמה עברית, אדמת האומה. ואם כי הפעולה להשגת המטרה הסופית הזאת היא מחובותיה של קרן אחרת אשר לתנועה הציונית. אף על-פי כן, מצאה הקק”ל לחובה לה, כצו השעה של התקופה האחרונה, מאז תרצ”ז, לקחת בה חלק ולשתף את עצמה בכסף ובתיכון הפעולות המביאות לידי העלייה על הקרקע וההיאחזות בה. יעור תחום נוסף שבו התמקד היה ייעור הארץ. הוא למד את נושא הייעור לעומק, נעשה למומחה בתורת העץ והייעור והיה אחראי לכיסוייה של הארץ במעטה של יערות. הוא החזיק בדעה כי הייעור יוצר תנאים להיאחזות בקרקע ועל כן פעל רבות בתחום זה. ארץ ישראל בלי ערבים ביומניו של ויץ נמצאות התייחסויות רבות לנושא הטרנספר כשויץ מביע תמיכה ברעיון לצורך קידום גאולת קרקעות ופינוי הארץ כולה מתושביה הערבים להתיישבות יהודית כך כתב ויץ ביומנו: סיירנו הבוקר בכפרים הערבים. הרהרתי בתוכנית שאני הוגה בה זה שנים: פינוי הארץ בשבילנו. בינינו לבין עצמנו צריך להיות ברור: אין מקום בארץ לשני העמים גם יחד. אם הערבים יצאוה, תהיה הארץ רחבה ומרווחת בשבילנו. אם הערבים יישארו, תישאר הארץ בדלותה ובצמצומה. הפתרון היחיד הוא ארץ ישראל ובלי ערבים. אין כאן מקום לפשרות! להעביר את כולם. אין להשאיר אף כפר אחד, אף שבט אחד. רק בדרך זו, טרנספר ערביי ישראל, תבוא הגאולה. הוא צדק? מה משפט ההיסטוריה?