בידספיריט | תגלית! מגיבורי ירושלים הי”ד -

תגלית! מגיבורי ירושלים הי”ד - מכתב לאמא [ופריט נוסף] של הבחור הנפלא, השמח בחלקו, הגיבור, שלמרות כל הקשיים הפיזיים העצומים שעמדו בדרכו, מסר את נפשו להתגייס לפלמ”ח ולשרת את העם והמולדת, עמיחי אורלינסקי – מסר נפשו ממש בקרב על הקסטל בואכה ירושלים – זכרו לטובה לנצח, על שמו הוצאת ”עמיחי” שקיימת עד היום, שאביו יסד כדי להוציא ספרים כמו שאהב: ”היות שההוצאה שלי נוסדה לזכר בני המנוח, הריני שואל את עצמי תדיר, קודם שאוציא לאור ספר – מה היה רוצה בני לקרוא? ורק כשאני מדמה בלבי כי ניתן לי האישור שלו, אני מוכן להוציא את הספר לאור” – מגש הכסף של מדינת היהודים! - מצורף מכתב נוסף של חברו בבריגדה שנשלח אליו קורות חייו ע”פ אתר הפלמ”ח ואתר משרד הביטחון עמיחי בן יהודה ורעיה. נולד ביום א' ד'פסח תרפ”ה (8.4.1925) בתל-אביב. באותה תקופה ישבו הוריו בנהלל והכשירו את עצמם להתיישבות חקלאית כחברי ארגון כפר ויתקין, וכך ספג הנער לתוכו בגיל הרך את אווירת הכפר החקלאי ואנשי העבודה. מיטב המחשבות והחלומות של המשפחה התרכזו בהתחלת בנין ביתם ומשקם על מגרשם בכפר ויתקין, והנער ספג בינתיים לתוכו את רוח ההתיישבות העובדת בבניין כפר עברי. בשנת 1931 עברו ההורים לירושלים בגלל סיבות רפואיות ושם התחיל עמיחי ללמוד בבית הספר ”תחכמוני” בשנת 1931. עם הוריו עבר אחרי-כן לת”א והיה בקבוצת התלמידים הראשונה בבית-החינוך לילדי העובדים בצפון העיר שנוסד בשנת 1935. בשל מחלה רצינית שריתקה אותו לערש דווי למשך שנה ושמונה חדשים לא גמר את בית-הספר העממי ומשהחלים נכנס בשנת 1937 לכיתה ד' בגימנסיה ”הרצליה”. יומיים לפני גמר כיתה ז' התגייס, בניגוד לרצון הוריו ומורו, עם שאר צופי ”הרצליה” לפלמ”ח. הוא סיפר להוריו שד”ר בוגרשוב הרשה לו ולחבריו לצאת לפלמ”ח לפני גמר הלימודים. אך עם שובו בראשית הלימודים לכיתה ח' סירב ד”ר בן-יהודה לקבל את המתגייסים ונימק את הדבר באזני אימו של עמיחי בצורך ל”השליט סדר ומשמעת” בין התלמידים. עמיחי היה בן 18 כאשר התגייס לפלמ”ח בשנת 1943. היה יוצא שנה-שנה להכשרה חקלאית בקיבוצים וישובי-עובדים. בהיותו בהכשרה ימית בקיבוץ קיסריה חלה בקדחת קשה ומשום כך שוחרר משירות פעיל בפלמ”ח. בימי הכשרתו בקיבוץ רמת-הכובש ב-1943 ערכו שם הבריטים את חיפושי-הנשק הידועים לשמצה ואז נפצע על ידם. עם שובו לתל-אביב סיים את חוק לימודיו בגימנסיה ”השכלה” ובשנת 1945 התקבל לטכניון בחיפה. ביום למד ובלילה עבד כשומר בחברת החשמל. ביוני 1946 נאסר על ידי הבולשת הבריטית כחשוד בהשתייכות לפלמ”ח והוא שירת באותה שעה בשירות הידיעות של ה”הגנה”. לכן לא נעשתה שום פעולה מצד ההגנה לשחררו (כנראה, כדי לא לגלות את שייכותו למחלקה זו). הועבר מחיפה למחנה-העצורים בלטרון וישב כאן עם ראשי המוסדות עד נובמבר של אותה השנה. מששוחרר, דנוהו למעצר-בית ונמצא תחת פיקוחה של המשטרה הבריטית. חברת החשמל בחיפה, סירבה לקבלו בחזרה לעבודה כשומר, ודוד כהן סידר אותו בעבודה כשומר במחצבת ”סולל בונה”. מכאן ואילך עבד כשומר במחצבת ”סולל-בונה”, וצריפו שימש ל”הגנה” מקום להכנת בקבוקי-מולוטוב וכלי נשק שונים. במחצית ינואר 1948 נסע אל אימו שגרה בחיפה - ונפרד ממנה. משם נסע לתל אביב ונפרד גם מאביו, ובהתאם לפקודה נסע לקריית ענבים. בינואר 1948 נשלח לחזית ירושלים ובעשרים וחמישה בו יצא ביחד עם חברי פלוגתו לאבטחת הדרך ונפצע בחזהו. היה בין עשרת הבחורים הראשונים שנפלו בהתנגשות עם הערבים על הר-הקסטל. הובא לקבורות בקבר-אחים בקרית-ענבים. לזכרו הקים אביו, יהודה אורלינסקי, בשנת 1949, הוצאת ספרים ”עמיחי” שקיימת עד היום ושהוציאה אלפי כותרים. בראשית דרכה ראו אור בהוצאה אנתולוגיות בנושאי התגוננותו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה. כך לדוגמה בשנת תשי”ב-1952 הופיע בהוצאת עמיחי הספר ”ישראל במערכה: פרקים ממלחמת העצמאות, תש”ח–תש”ט”, בעריכת אפרים תלמי (אשר הוקדש לעמיחי אורלינסקי). בשיחה שנערכה עם המו”ל אורלינסקי מטעם עיתון ”דבר” ב-1960 סיפר כי ”היות שההוצאה שלי נוסדה לזכר בני המנוח, הריני שואל את עצמי תדיר, קודם שאוציא לאור ספר – מה היה רוצה בני לקרוא? ורק כשאני מדמה בלבי כי ניתן לי האישור שלו, אני מוכן להוציא את הספר לאור”. זכרו לברכה לנצח! מצב: טוב