בידספיריט | תעודה היסטורית יקרת המציאות! ”אגרת

תעודה היסטורית יקרת המציאות! ”אגרת הכולל” – מאת תלמידי הגר”א שעלו בשיירה הראשונה לארץ ישראל, והתיישבו בצפת - בעניין שליחותו של הגאון רבי ישראל משקלוב לגולה לאסוף כספים למען ההתיישבות – תק”ע [1810] – מהעותקים היחידים בעולם! פריט מוזיאוני מרגש! - איגרת היסטורית שכתבו גדולי תלמידי הגר”א, שעלו במצוות רבם ארצה על מנת ליישב את ארץ ישראל, וייסדו את היישוב המתחדש בארץ ישראל, אשר צמח ופרח בעז”ה מאז ועד היום. בזכות האגרת שלפנינו ודומותיה, שהוענקו אז לרבנים ונדיבים באירופה, התבסס הישוב היהודי בימיו הראשונים! אותם תלמידים עלו בשנת תקס”ט, בשיירה הראשונה שהגיעה לארץ, והאיגרת שלפנינו נכתבה זמן קצר לאחר הגעתם לצפת, ביום ו' ערב שבת קודש י' אדר שני תק”ע. היא מיועדת ליהודי ליטא ורייסין, ותוכנה עוסק בדבר נחיצות חיזוק הישוב היהודי החדש בצפת, וממילא בארץ ישראל כולה. האיגרת נדפסה כנראה בעיר שקלוב, מקום מוצאם של גדולי תלמידי הגר”א. [תק”ע]. וינוגרד גר”א 1090. מנסח האגרת (ברובה) הוא כנראה הגאון רבי ישראל משקלוב, השליח שבידו נמסרה האיגרת, כפי שיוסבר להלן. חתומים על האגרת (בדפוס) אחד עשר תלמידי הגר”א מנהיגי העלייה וההתיישבות, ובהם: רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי סעדיה ב”ר נתן נטע מווילנא, רבי חיים ב”ר טוביה כ”ץ, רבי יהושע העשיל ממינסק בעמח”ס 'מצמיח ישועה', רבי הילל מקובנה, ועוד. זהו המסמך הקדום ביותר שידוע כיום מהתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי תלמידי הגר”א, אשר על היסודות שהניחו לנו, במסירות נפש מופלאה, אנו חיים כיום. רקע היסטורי: האיגרת שלפנינו איננה איגרת שליחות בנוסח שהיה מקובל, שבה מתנה הכותב את צרות הישוב ומבקש מהנדיב הרחמן עזרה כספית. אלא יש כאן הכרזה של עדה חדשה בטוחה כי היא החלוצה של רבים, ליישוב ארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ומשום כך היא מבקשת את השתתפות עם ישראל לפלגותיו במשימה ההיסטורית. החוקר אברהם יערי כתב: ”עדת תלמידי הגר”א מסרה בידי שלוחם ר' ישראל משקלוב ”אגרת הכולל”, היינו של העדה כולה, החתומה ע”י אחד עשר חשובי העדה, ואגרת פרטית מאת ר' חיים בר' טוביה כ”ץ, לידידיו בוילנה. את שתי האגרות הדפיס השליח בקונטרס מיוחד, שממנו לא נשתייר אלא טופס אחד הנמצא כיום בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים”. אריה מורגנשטרן מוסיף: ”מתוכן הקונטרס יקר המציאות ידוע היה עד כה [עד מציאת הקונטרס בספריה הלאומית] רק קטע של שלוש שורות”, שהובאו על ידי ש”י פין ב'קריה נאמנה'”. לפנינו אם כן תגלית של ממש: עותק נוסף של איגרת היסטורית זו של תלמידי הגר”א! אכן, חסרים בה שני העמודים הראשונים (נמצאים עמודים: 3, 4, 5, 6), אולם יש בהן כשלעצמם תוכן היסטורי חשוב ביותר. אגב, מבחינת מצב הדפים ישנו יתרון בולט בעותק שלפנינו על פני זה השמור בספריה הלאומית; בעותק המוכר ישנם קרעים ופגמים, ואילו הדפים בעותק שלפנינו שלמים ונאים. העותק שלפנינו אינו מכיל את האיגרת הפרטית של רבי חיים כ”ץ (שנדפסה על אותו הדף שחסר אצלנו). מעולם לא הוצע למכירה עותק שלם של האגרת. ממשיך יערי וכותב: ”חשיבות מיוחדת לאגרות הללו, ולא רק משום שהן האגרות הכלליות הראשונות של ישוב תלמידי הגר”א בארץ – שעתיד היה לשמש מסד לישוב האשכנזי החדש בכלל – אלא גם בגלל מהותן המיוחדת. יש באגרת תלמידי הגר”א משום מניפסט, משום הכרזת יסוד של עדה חדשה בארץ, שראשיתה אמנם מצער, אבל יודעת היא שאחריתה ישגה מאוד. מבין שורותיה של האיגרת בולטת הכרת הכותבים שהם שליחי העם כולו. אין הם מבקשים אלא תובעים, ולא בזכות עצמם אלא בזכות הארץ. אין הם מעוררים רחמים על צרכי עצמם אלא על צרכי הארץ השוממה מבניה”. גם ר' בנימין מינץ (בהקדמתו למהדורה חדשה של 'פאת השולחן') מאריך לתאר את חשיבות האגרת שלפנינו אשר יש בה ”חשיבות יתירה”, מפני שהן ”המקור הראשון והיחיד לתולדות ייסוד הישוב האשכנזי הפרושי בארץ ישראל”, וכן יש בה הוכחה שתלמידי הגר”א לא ”ביקשו סתם נדבות לעניים ומרודים, אלא היתה בהם ההכרה הברורה שהם שליחי עם החוזר לארצו, חלוצים העוברים לפני מחנה ה'. הם אינם מבקשים, הם דורשים עזרה להקמתה מחדש של ארץ ישראל. הם הכירו שארץ ישראל היא מרכז עם ישראל, ולכן העם בתפוצותיו חייב להטות שכם... הנקודה העיקרית באיגרת היא לא תיאור הצרות הרבות, אלא תיאור החיים הרוחניים של העולים החדשים, על לימוד התורה, על הרבצת תורת הגר”א זצ”ל בארץ הקודש, על הארץ המתעוררות עכשיו לתחיה”. ומסיים ר' בנימין מינץ: ”סימנים רבים מעידים שרבי ישראל משקלוב בעצמו השתתף בכתיבת האיגרת, לפחות בחלקה הראשון”. רבי ישראל משקלוב שהה בשליחות כמעט שלוש שנים. אחרי יסורים רבים, ואחרי הצלחות רבות, חזר לארץ ישראל, למשפחתו ולחבריו, בשנת תקע”ג. עוד נסיונות רבים וקשים היו מוכנים לישוב הצעיר והחלש, והוא היה צריך להקדיש את כל עיתותיו להצלה, להמשכת הקיום. בין היתר נכתב באגרת שלפנינו: ”הארץ העירה מכבודה, מתעוררת ומדברת, ודמעתה על לחיה נגררת, שופכת תחנון בעד בניה, אשר מסרו נפשם עבורה. וכי עניה זו לשוא תמרה? וכי היא אינה כדאי למטרח בגינה רברביה קרתא? הלא היא שרתי במדינות, שבחיה אין למנות! וכי מכל רברבי רבבות טרדות המקיפין לכל מארי דעסקא, מארי דסחורתא, קשה בעיניהם ליתן חלק ופנאי לרחם על העניה הלזו, אכסניא של תור? הלא היא אמכם שורש נשמתכם! .... שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה שכחת הימין.... בשביל עצלות שמטיל השטן ומשכח אהבת ציון וחיבת ירושלים, ההשפעה נמעטת, וניתן רשות להשפחה להיות שולטת... לקול המולה... אמרנו וענינו להיא גברא יקירא ופרישא, הרב הגדול החסיד האמיתי מוהר”ר ישראל מ”מ דק”ק שקלאוו... אשר בא בזו השנה, להתחבר ולדור בארץ מתנה, הוא וכל בני ביתו.. בהלל והודות על כל פסיעותיו, בגעגועים רבים כבן אל חיק אמו, אליו עוררנו לאמר: עליך הדבר לעשות בשביל התורה הקדושה ובשביל פיקוח נפשות יקרות, ובשביל כבוד הארץ הקדושה, ולהיות נודד בימים וארצות אחרות...