בידספיריט | רצח הצעירים סליה זוהר ויוחנן

רצח הצעירים סליה זוהר ויוחנן שטאל - חוברת ”לקבר ישמעאל” - עם עיתון דאר היום מאותם ימים - 1931-1932 - פרשה מזעזעת של שנאה, אונס מזעזע ושפיכות דמים של ערבים והרוגי מלכות יהודים - כאז כן עתה. ד' יקום דמם. לפנינו שני פריטים נדירים מפרשיה זו. סליה (שרה) זוהר - ילידת גרמניה. אחיה הגדול, צבי זוהר - מחנך עברי, מראשוני ”השומר הצעיר”, מראשי רשת בתי הספר העבריים ”תרבות” (ולימים ממייסדי המוסד החינוכי ”שומריה” במשמר העמק ומנהל סמינר הקיבוצים) - קירב אותה לציונות ולעברית, ובשנת 1928 עלתה לארץ ישראל. יוחנן שטאל - למד בבית ספר חקלאי והיה חבר בתנועות נוער ציוניות. ב-1930 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גבעת ברנר. השניים הכירו בארץ והתיידדו. הם המשיכו בחליפת מכתבים והחליטו לצאת לטיול מתל אביב להרצליה. האונס והרצח המזעזעים ב-28 ביוני 1931 נפגשו זוהר ושטל בתל אביב ויצאו לטייל בירקון. בעודם ממוקמים על גבעה יפה הצופה לנוף תקפו אותם 5 ערבים. שלושה מהם תקפו את שטל מאחור מבלי שהספיק להתנגד אחד מהם קד אותו בגבו בסכין. לאחר מכן דקרו אותו בחזה. במהלך התקיפה של שטל ניסתה זוהר להימלט אך נתפסה והוכתה עד לערפול הכרתה. לאחר מכן נאנסה בזה אחר זה על ידי החמישה. לאחר מעשה האונס דקרו את זוהר למוות והשחיתו את גופתה בפגיון. בשלב זה גנבו מתרמילו את שטל סכין ואת הטבעת שענדה זוהר ופנו לקבור את השניים. שטל נקבר כאשר הוא עדיין חי בתעלה סמוכה למקום האונס ואת גופתה המרוטשת של זוהר קברו סמוך לים. חקירתו של אברהם דרויאן המשטרה החלה בחיפושים אך ללא הצלחה. בוצעו גם סיורים אוויריים באזור אך לא נמצא דבר. בעיתונות היהודית הועלו האשמות נגד המשטרה הבריטית שאינה מראה רצון מיוחד לפתרון התעלומה. ב-10 בנובמבר 1931 רכב השומר העברי אברהם דרויאן על סוסתו ולפתע הבחין בקבוצת בדווים משבט ערב אל-קורעאן היושבים מסביב למדורה ומשוחחים. לפתע אחד מהם הניף שברייה ואמר כי ”שברייה זו רוותה כבר דם כופרים”. הוא מיהר אל המודיע שלו עלי קאסם וביקש ממנו לברר את העניין. עלי קאסם העביר את מפת מקום הגופות ושמות הרוצחים. דרויאן יצא למקום עם אברהם שפירא ושוטרים בריטים. למקום הובאו חמישה ערבים, שהכחישו כל קשר לאירוע. דרויאן נקט שיטה שבה חקר כל אחד לחוד והציג לו תעודה שבה חבריו מפלילים אותה. תוך זמן קצר נשברו הערבים. הם סיפרו כי חצי שנה קודם לכן חזרו מהשוק ביפו, שם מכרו אבטיחים. הם רכבו על גמלים לאורך החוף. על אחת הגבעות ליד הרצליה הם ראו זוג צעיר ישוב על גבעה ומתבונן בים ובסביבה. הם התנפלו על הגבר ותוך רגע חדרו השבריות ללבו ושמו קץ לחייו. לאחר מכן אנסו את הבחורה ואחר כך רצחו אותה בדקירות. הם הצביעו על מקום קבורת הגופות - ממערב לכפר אג'ליל, ליד תל מיכל (מדרום למלון אכדיה של ימינו). לאחר חפירה קצרה נחשפו וזוהו שלדיהם של יוחנן וסליה. יוחנן וסליה הובאו לקבורה ב-13 בנובמבר 1931 בהלוויה המונית בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב ונקברו זה לצד זו. ספד להם מאיר דיזנגוף. המשורר הצעיר יונתן רטוש (אוריאל הלפרין), בעיתון הרוויזיוניסטי ”העם” את שירו ”כי ישאלך”. שיר זה הביע תגובה חריפה לרצח, שאירע שנתיים לאחר מאורעות תרפ”ט, ולמורך הלב של הנהגת היישוב מתנועת העבודה (שבניגוד לחוגים הלאומיים, ביקשו להמתין לתוצאות החקירה ולא להאשים ברצח את כפריי הסביבה הערבים) ובזכות נקמה. ב-1932, לאחר פענוח הפשע והבאת השניים לקבורה, פרסם רטוש בהוצאה עצמית חוברת קטנה ובה נובלה פיוטית בשם ”לקבר ישמעאל”, המבוססת על פרשת רצח יוחנן וסליה. בהקדשה שבפתח החוברת כתב ”לנשמת הרוגי מלכות הרשעה”. את עטיפת החוברת עיצב נחום גוטמן. זאת היא החוברת שלפנינו! גם המשורר חיים גורי הזכיר פרשה זו בשירו המאוחר ”יריד המזרח”: ”ולא שכחנו את יוחנן וסליה / הנאהבים שתעו לבדם / בחולות הזהב לעבר אבו קישק / עד ששחטו אותם”. בנוסף מצורף עיתון דאר היום עם כותרת בדבר גילוי גופות הנרצחים. מצב: החוברת במצב סביר-טוב: נזקי בלאי ומעט כתמים בעיקר לכריכה ובפתיחה. העיתון: משוקם, הדבקות לאורך קווי הקיפול, הצהבה. פריטים היסטוריים נדירים!