בידספיריט | ”איבריי רועדים מחמת שחוק” -

”איבריי רועדים מחמת שחוק” - מכתב קדום בכתב ידם ובחתימם של גדולי הסופרים ש”י עגנון (”טשטקס”) ור' בנימין אל המשורר קדיש יהודה סילמן עורך כתב העת ההומוריסטי ”ליהודים” - יפו, 1910 - מכתב על גבי גלויה, נשלח מיפו בשנת 1910, מאת שניים מגדולי הסופרים העבריים: ש”י עגנון ור' בנימין, אל בית הספר לאומנות ”בצלאל”, לידידם הסופר קדיש יהודה סילמן, בעקבות קבלתם ממנו את גיליון כתב העת ההומוריסטי ”ליהודים” אותו ערך. לא נראה במכירות פומביות מכתב קדום כל כך מש”י עגנון, טרם עברת את שמו! המכתב הראשי הוא בכתב ידו ובחתימתו של ר' בנימין [”וגבירתו”], הכותב בין היתר: תודה בעד ”ליהודים”, לא רע, גרמו לי קצת קורת רוח, יש בו בגיליון הזה, כישרון...”. בהמשך המכתב הוא מספר על יצירותיו הספרותיות בהן עסק: ”שרטוטיי האחרונים ב”הפועל הצעיר'”; ”ספר התרגומים”, ועוד. בראש הגלויה, במהופך, מכתב בכתב ידו ובחתימתו של ש”י טשאטשקס - הלא הוא הסופר ש”י עגנון. בין היתר כותב עגנון: ”... חבל שאיני יכול לכתוב לך דעתי בפרוטרוט, כי איברי רועדים מחמת שחוק”. מכתבים מש”י עגנון מתקופה כה קדומה, לפני מלחמת העולם הראשונה, וטרם עברת את שמו - הנם יקרי המציאות! בגב הגלויה מודפס ציור פורימי עתיק של אחשוורוש ואסתר המלכה. ש”י עגנון נודע כאחד מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 וחתן פרס ישראל לספרות. עלה ארצה בשנת 1908 (תרס”ח), כשהוא מצוייד במכתב המלצה הגיע לסופר החשוב ר' בנימין שישב ביפו, אשר היה מבוגר מעגנון בשמונה שנים, ותיק ממנו בארץ, ואף מפורסם ממנו. עגנון נעזר בו במשך תקופה, וכעבור זמן עבר להתגורר בנווה צדק. ב1908 התפרסם סיפורו ”עגונות”, יצירתו הראשונה שפורסמה בארץ ישראל. על יצירה זו חתם בשם העט ”עגנון” (הנובע משם היצירה), שהפך לשמו הספרותי, ומשנת 1924 - לשם משפחתו הרשמי. ביוזמת ר' בנימין שלח עגנון למרטין בובר תרגום לגרמנית של ”עגונות”, ובובר פרסמו בשנת 1910 בשבועון הציוני ”די ולט”. הקשר ביניהם הלך והתחזק במשך השנים. פעם התבטא עגנון בייחס לשם העט של רעהו, שכבר נודע כאיש ציבור חשוב: ”הרגל הוא בסופרים שמתכבדים בכבוד תואריהם הגויים: כל שהוא פרופסור מפריס פרופסוריותו, ואם הוא דוקטור מדקטר את מאמריו; אבל סופר שקורא לעצמו בתואר שיהודי כשר נקרא בפי אחיו לא מצינו. עד שבא ר' בנימין וקרא לעצמו ר' בנימין ...”. הנמען, קדיש יהודה סילמן, (1880- 1937), מורה, משורר, סופר, מתרגם ובלשן ארצישראלי. ממייסדי תל אביב ושכונת בית הכרם בירושלים. ביתו בירושלים היה בית ועד לחכמים וסופרים, ובהם ש”י עגנון ור' בנימין. ”עגנון הוא בוודאי מאבני הנזר המזהירים ביותר בספרותנו”, כתב עליו לימים סילמן . ואכן עגנון הוא הסופר הנחקר ביותר בספרות העברית, ומספר הספרים והמאמרים שיצאו לאור ועוסקים ביצירתו הוא רב. רחובות רבים ומוסדות חינוך בישראל נקראים על שמו. דיוקנו הודפס על גבי בולים ועל גבי שטר של חמישים שקלים חדשים. מקור: אוסף פרטי של אחד מגדולי האספנים בארץ. מצב טוב מאוד. חסרון קל בפינת הגלויה, ללא פגיעה במכתבי הסופרים. בראש הגלויה כיתוב (מעט מחוק בתחילתו): ”דר.. בעד פלדמן [=ר' בנימין] יפו”.