בידספיריט | קוויטל בכתב יד קודשו של

קוויטל בכתב יד קודשו של החזון איש זצוק”ל, על גבי מכתב חשוב שנשלח אליו מאת אחיינו רבי חיים שאול גריינמן זצ”ל - מכתב קדום וחשוב בכתב ידו של רבי חיים שאול גריינימן זצ”ל ובחתימתו. ככל הנראה נשלח לדודו מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ”ל, ה'חזון איש'. (ללא ציון שנה. נשלחה בין השנים תש”ז-תשי”ב). המכתב עוסק בעניני חיזוק לימוד התורה וכן בדרכי הלימוד. כולל התייחסות לפגישותיו עם החזון איש בענייני לימוד. לאחר שהוא מתאר הטרדות שונות המקשות על שקיעתו בתורה, עובר רבי חיים שאול גריינמן לפרט את סדר לימודו עם ”בא”א ח”ש” [= בן אחי אמי, חיים שאול – הוא הגרח”ש קרליץ זצ”ל]. בהקשר לכך הוא כותב: ”את הסוגיא הראשונה ב'כירה' למדתי עם ח”ש שיחי' והנה עלה אצלנו הכל כהוגן, למדנו כבר גם הרי”ף והרא”ש...”. חשיבות מיוחדת יש בתוכן המכתב שלפנינו. לאחר נישואיו התגורר הרב גריינמן בירושלים כשמונה שנים ולמד בישיבת מיר. בתקופה זו נסע לבני ברק מדי שבוע כדי להתייעץ עם דודו החזון איש בסוגיות שלמד. הוא צירף אליו ירושלמים אחרים שהיו לתלמידי החזון איש. המכתב שלפנינו הוא העדות ראשונה למנהגו זה ליסוע אל החזו”א! מתוך המכתב משתמע שהיה הסכם מסוים (כנראה בינו ובין החזון איש) שהרב גריינמן לא יבוא להתארח בשבת בבני ברק אלא יישאר בירושלים. בהקשר להסכם זה מעיר הרב גריינמן: ”הנני מסכים עליו בתנאי שאבוא ביום שישי לאיזה שעות יען כי במשך השבוע נמצאים אצלי דברים שצריכים פתרון ואין מוצאים אותו אלא בב”ב [בבני ברק]”. אמנם, הוא מעיר: ”השבוע לא אבוא מחר, ביום ו', יען כי למדתי כירה ועיינתי בראשונים ואין לי דברים אשר פתרונם נחוץ לי תכוף... בשבוע הבא אכתוב מכתב עם הדברים אשר נחוצים פתרון אצלנו”. הרב גריינמן חותם את המכתב: ”שבתא טבא, ח”ש”. בסיום המכתב הוסיף מרן ”החזון איש” זצוק”ל בכתב ידו 7 שמות לברכה וישועה. (בשולי הדברים יש להעיר על דבר מעט תמוה: הרב גריינמן מספר שהוא לומד בחברותא עם הרב חיים שאול קרליץ, אולם לא ידוע שהרב חיים שאול קרליץ למד בירושלים באותה תקופה. ושמא המכתב מתקופה קדומה יותר, עת למדו השניים בישיבת לומז'ה בפתח תקוה?) תולדותיו הגאון רבי חיים שאול גריינמן זצ”ל (תרפ”ו-תשע”ה) מגדולי הפוסקים בדורנו, ומחבר ספרים חשובים. נולד בווילנה לרב שמואל גריינמן ולצביה, בתו של הרב שמריהו יוסף קרליץ, רבה של קוסובה, ואחותו של החזון איש. בברית המילה היה החזון איש הסנדק שלו. בשנת תרצ”ה (1935) עלו בני המשפחה לארץ ישראל יחד עם סבתם אמו של החזון איש שעלה לארץ שנתיים קודם לכן, והתגורר בבני ברק. זמן מה לאחר עלייתם ארצה, נסע אביו לארצות הברית לצורך פעילות ציבורית, שם סייע בביסוסה של מתיבתא תפארת ירושלים. בזמן היעדרותו בילו ילדיו חלק ניכר מזמנם בבית דודם החזון איש. בתחילה למד בישיבת תפארת ציון שאביו והחזו”א היו נשיאיה, ובישיבת לומז'ה. לאחר מכן למד בישיבת חברון. במשך השנים הפך למנהיג קהילה גדולה ההולכת בשיטת החזון איש. מאז פטירת החזון איש נטל חלק משמעותי בהנהגת הציבור הליטאי, כולל במערכות ציבוריות כמו גיוס נשים ובחירות. ועוד. נפטר בשביעי של פסח תשע”ה בביתו בבני ברק ונקבר בבית הקברות שומרי שבת. מסע ההלוויה, שבו השתתפו עשרות אלפי בני אדם. על קשריו עם דודו מרן החזון איש החזו”א הפליג בשבחו, ובסוף ימיו אף התבטא: ”ר' חיים הוא כבר גדול, אולם עוד ייקח זמן עד שידעו כולם אודות גדלותו”. החזו”א לימדו וגידלו מילדותו, ובבחרותו לקח אותו לדירה מיוחדת שנסתתר שם עמו בלא מפריעים, ולמד עמו שם ברציפות יומם ולילה כשלושת רבעי שנה. כאשר הוציא את ספרו היו כאלו שהתלוננו בפני החזו”א שהוא חולק לפעמים על גדולי האחרונים כהט”ז והגר”א וזאת כאשר הוא מביא אף ראיות מהראשונים המצדדים כמותו. כשטענו זאת בפני החזו”א, הגיב: ”עליהם לדעת שר' חיים הוא גדול, והוא כאחד מגדולי האחרונים”! מסופר כי מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א היה שולח כסדר לברר אצלו על שמועות והנהגות שונים המתאמרים בשמו של החזו”א ומידת דיוקם ואמינותם. שני עמודים כתובים בכתב ידו של הרב גריינמן, ובעמוד השלישי השמות בכתב ידו של החזו”א. גודל העמוד: 13x7.5 ס”מ. מצב: טוב, כתמי רטיבות, נקבי תיוק.