בידספיריט | ”אשתי שיינדל נשתמדה והמירה דתה

”אשתי שיינדל נשתמדה והמירה דתה לדת הישמעלים” – מסמך מיוחד במינו על חילוץ אשה יהודיה מידי הנכרים – פרשיה היסטורית מרתקת ולא ידועה – ירושלים, תרי”א - מסמך מרתק מאת ר' שבתי שמשון הלוי [רוהלד] מבריסק, תושב ירושלים, בעניין אשתו שיינדל שהתאסלמה, ובו מתייחס לחילוצה מידי הערבים! סיפור היסטורי מיוחד במינו, שלא היה ידוע עד היום. ”על דבר שאשתי שיינדל נשתמדה והמירה דת לדת ישמעאלים – ורצוני לזכות לה גט פיטורין על ידי שליח כדת, כדי שאוכל לשא אשה אחרת, ולמען לא יוגרם זה היזק להשתדלות להוציאה מיד הגויים... אני מקבל עלי בחיוב... בלי שום הוראת היתר בעולם כלל... אשר כל מה שיצוו עלי הרבנים הממונים והדיינים... לעשות ולעסוק לכתוב ולחתום בעניין הזה לתועלת יציאתה משם באיזה אופן שיהי' – אני מחויב לעשות... ולא אמרה את פיהם... ולראי' מהימנא בעה”ח יום ד”ך ניסן שנת תרי”א לפ”ק”. חתימתו: ”שבתי שמשון מבריסק הלוי”. מתגלה לפנינו סיפור עצוב ומיוחד, שלא נודע עד היום כלל! שמו של הבעל ”שבתי שמשון מבריסק” מפורסם, אך מפרשיה אחרת, המאוחרת בחמש עשרה שנים. היה זה בשנת תרכ”ו, כשפרצה מגיפה נוראה בירושלים, החולירע, והפילה מאות חללים מהעדה הקטנה. הראשון מן העדה האשכנזית שמת במגיפת החולירע בירושלים היה ר' שבתי שמשון הלוי מבריסק. הוא נפטר מתוך כאבים מרובים ביום י”ז תשרי תרכ”ו. בפנקס החברה-קדישא האשכנזית בירושלים כתוב עליו: ”בו החל לפרוץ הנגף, חולי החולירע ר”ל”. ר' שבתי שמשון נפטר בדמי ימיו, בגיל 55 בסך הכל, לאחר חיים מלאי מכאובות והייסורים. המסמך המיוחד שלפנינו חושף טפח מחייו הקשים, ומלמד אותנו על מצבה הקשה מנשוא של העדה היהודית בירושלים באותם ימים. הסיפור מתחיל אצל אביו, ר' ברוך משה רוהלד ז”ל, אשר עלה ארצה עם עליית תלמידי הגר”א בשנת תקצ”ג. ר' ברוך משה היה עשיר מופלג, מהגבירים הגדולים של העיר בריסק שבליטא, והוא עלה עם כל הונו הרב ארצה. כאנקדוטה לעושרו הרב נסר שבחתונת בתו, שנערכה בעיר צפת, כל עשרות המסובים אכלו ושתו רק בכלי כסף, והדבר היה לשיחה בימים שלאחר מכן בכל רחבי הארץ. בשנת תקצ”ד (1834) בזמן מרד הפלאחים ברחו יהודי צפת אל ההרים והכפרים מסביב, ובין הנמלטים היה גם ר' ברוך משה. כל הונו ורכושו שנשאר בביתו, נשדד על ידי הפורעים. קשה היה לר' ברוך משה לראות בעוני משפחתו, ולהסתגל לחיי צער של עניות ומחסור. לא עברו ימים מועטים והוא השיב את נפשו אל על, ומשפחתו נשארה עניה ואומללה. בשנת תקצ”ז רעדה אדמת הגליל, והעיר צפת נהרסה עד היסוד. כאלפיים יהודים רבים נהרגו תחת ההריסות, ביתה של משפחת רוהלד נהרס וכמה מבניה נפצעו קשה. הם החליטו לעזוב את צפת ולעבור לירושלים. דל וקטן היה הישוב היהודי וביחוד האשכנזי אז בעיר הבירה. אז התמנה הבן הצעיר, ר' נפתלי יצחק הלוי רוהלד, לתפקיד ראש וראשון לשו”בים בירושלים (לזכרו נדפסה לימים החוברת 'ניר לבית הלוי'), וכך השיג את פרנסתו הדלה. אחיו הגדול ר' שבתי שמשון, שנולד בשנת 1811 תקע”א, התיישב אף הוא בירושלים, ומצבו הכספי היה קשה. בשנת תקצ”ה בערך נשא לאשה את שיינדל, ובשנה הבאה נולד בנו, אותו קרא על שם אביו: ברוך משה. שנים ספורות לאחר מכן, כנראה בגלל כל האסונות והפגעים שעברו על משפחת רוהלד בפרט ועל היישוב היהודי בארץ בכלל, התייאשה מרת שיינדל מהמצב החמור, ובמר לבה התפתתה להמיר דתה ולהתאסלם, אולי במחשבה שהדבר ייטיב את מצבה ויגאל אותה מעניותה. היא עזבה את ביתה ועברה לגור בבתי הערבים. בעלה, ר' שבתי שמשון, היה המום מהצרה האיומה שנתרגשה עליו ועל בנו הרך, כאילו לא די לו בכל מנת הסבל ממנה טעם עד היום. למרות זאת לא התייאש וניסה בדרכים שונות לחלץ את אשתו ולהשיבה לביתו, כפי שנזכר במסמך שלפנינו. במקביל לכך הוא פעל במישור ההפוך: הוא ביקש לשלוח לה גט ולשלחה ממנו לצמיתות, על מנת שיוכל להנשא שוב ולפתוח דף חדש בחייו. במסמך המיוחד שלפנינו יש עדות יחידה בעולם על הסיפור הטראגי הזה. רבני ירושלים, שבוודאי היו שותפים לעצבונו העמוק, מחתימים את הבעל על כך שיזהר שנסיונו לגרש את אשתו לא יגדע את האפשרות שעוד נותרה להשיב את האשה לביתה, ובעצם ליהדותה. הרבנים מבקשים ממנו במסמך שלפנינו שיזהר שלא לגרום ”היזק להשתדלות להוציאה מיד הגויים”, בה עמלים הרבנים, ואכן הבעל נאות לסייג את רצונו למסירת הגט, בהבנתו את התועלת החשובה שתצמח דווקא משובה של האשה לביתה. הסיבה שהרבנים העדיפו את חזרת האשה לביתה על פני מסירת הגט, היתה גם בגלל שהם ראו את מעשה ההתאסלמות לא רק כפגיעה טראגית במשפחה הקטנה, אלא גם כפגיעה מוראלית בעדה האשכנזית כולה! ואכן היו אז באותן שנים קשות (של רעב ומגפות שאי אפשר לתאר) מקרים נוספים של המרת דת, אם כי היה זה בדרך כלל התנצרות ולא התאסלמות כמו במקרה הייחודי שלפנינו. חתומים על המסמך שלפנינו שני העדים: ”יעקב הלוי...”; ”יעקב בא”א הרב המנוח מוהררי”ץ ז”ל...”. תחת חתימתם הבהרה קצרה, אשר גם עליה חתום הבעל ר' שבתי שמשון. 20 ס”מ. מצב טוב. סימני קיפול.