בידספיריט | כתב יד: מדריך מסע בארץ

כתב יד: מדריך מסע בארץ ישראל, הכולל תיאורים מרתקים של חיי היהודים והערבים בארץ בשנת 1900, תחת השלטון העות'מאני – חומר היסטורי עשיר ומרתק! ככל הנראה לא נדפס מעולם! כולל מכתב המלצה - תיאור כללי: 1. מדריך מסע, בכתב יד, המחולק לשלושה פרקים, המפורטים להלן. בעמוד האחרון במחברת: מכתב המלצה-הסכמה לחיבור זה, בכתב ידו ובחתימתו של המורה והפעיל הציוני אריה ליב הורביץ, יפו, תתל”ב לחורבן [תרס”א 1901]. ”חן חן לך ידידי על מלאכת יגיעך... כל ציון מקום, כל רשימה – פניה. כל גוש ורגב וכל אבן - אבן חן... כתת רגליך, רגל, תור, חפור ומצא, ועל כל מציאה קטנה וגדולה יברך כל גדול וקטן בישראל... כאוהב ארץ ישראל, כחובב ספרותה וכמורה ילדים, אתאוה לחפצך...”. הורביץ נולד באיישישוק, פלך וילנה. התמסר שם ללימוד עברית ושימש מורה. היה מזכיר אגודה ציונית בשם ”תומכי האדמה בארץ הקדושה” ועודד מתן תרומות למען הפועלים בארץ ישראל ואמנם, בכספי התרומות הוקמה שכונת ”מנוחה ונחלה” ברחובות. היה ציר בוועידת וילנה של חובבי ציון. בשנת התר”ן, 1890, עלה לארץ והחל לעבוד בהוראה ביפו שם דרש שהלימודים יתנהלו בעברית. בהמשך, לימד בעקרון (מזכרת בתיה) ובשנת התרנ”ח, 1898, היה למורה בראשון לציון. 2. מצורפת מחברת דקה נוספת, טיוטה לרשימת השמות של היישובים בארץ, עם הבדלים מסוימים מהפרק הנ”ל. 3. מצורפים צרור דפים המהווים טיוטה לפרקי מדריך המסע, אף היא בכתב ידו של המחבר, עם שינויים מעניינים. איננו יודעים את זהותו של הכותב, אך ללא ספק מדובר באישיות חשובה בעלת שיעור קומה, המתמצא להפליא בשבילי הארץ ובתולדות יישוביה. מחד, הוא כותב בהתרגשות גדולה על התפתחות הישוב בארץ, וקורא ליהודי הגולה לעלות ארצה או לכל הפחות לסייע ולתמוך בידי העולים והמתיישבים, ומאידך יש לו ביטויי ביקורת על עניינים מסוימים בישוב הישן, כמו הסימטאות הצפופות והלא-מתוחזקות שבהן הוא חי. תיאור מפורט של כתב היד כתב היד שלפנינו פותח בתיאור החיים היהודיים בעיר יפו. יתכן וחסרים דפים שהיו קודם לכן, שתיארו את הגעתו של האורח ארצה, עד הגיעו לחופה של יפו. ”פה עמוד עמדי קורא יקר, כי דברים אחדים לי אליך. הנה בבואך על חוף יפו אחר כל התלאות והמצוקות אשר שבעה ברעות נפשך מדי שבתך באניה... כל ילד לך תושיך – הב הב, ואוזניך תשמענה מילה חדשה אשר לא שמעו אבותיך ואבות אבותיך – ”באקשיש” (מתנה), ולפי השערתי יהלך עליך אימים ונבהלת...”. ”שמתי לי למטרה לתאר לפני הקורא את טיב הערים אשר נבוא אליהן” (עמ' שני). ”בעמדך ברחוב העיר ומגמת פניך ירושלימה הנה שתי דרכים לפניך... מסילת האבן אשר נעבור בה בעגלות זה יותר מעשרים שנה, ולשמאלך הרחוב אל תחנת מסילת הברזל, המעלה את הנוסעים בתרועה וקול המון חוגג...”; ”עצתי נאמנה מיפו לירושלים בעגלה למען יוכל לשים לב לכל הדברים אש ימצא בקראו את דברי אלה ותברכני נפשו”. הכותב מתאר את נוה צדק, ואת הרחוב שבנו בעלי מלאכה, הנקרא 'נוה שלום', ואת בית הכנסת שבנו שם ואת בית התלמוד תורה הגדול וכו'. הפרק הבא: מיפו לירושלים. בדרך מתואר 'מקוה ישראל', וכפרים ערביים שונים, ואת חורבות בני ברק... ”ועתה אחינו אדירי רוסיא ורומעניען האם לא תבושו ותכלמו בקפאכם על שמריכם בארץ זרים אשר סוף סוף תקיא אתכם מ תוכה בחרפה ובוז, ומי יודע כאשר תבקשו מנוחה ומקום להחליץ עצמותיכם ... אם לא תאחרו את המועד?”. דברים שעצוב לקרוא אותם לאור מה שהתרחש במלחמות העולם באירופה. אחר כך הוא מתאר את המושבה יהודיה, ”אין איש שם על לב לבקש איזה אמצעים להקימה לתחיה” אחר כך מתוארת צריפין – סאראפאנד. ”נוסע יקר, אשר כל מגמתך בטח לראות בטוב ה' בארץ החיים, ולא לתור ולדעת את כל קברות המתים... ובטח לא תעבור בדרך הזאת לילה ואף אם בחינך יקחך העגלון בעגלתו...”. אחרי הביקור ברמלה מגיע הכותב לכפרים ערביים נוספים, והוא מתאר את חיי תושביהם, לאחר מכן אמאוס, המושבה החדשה הר טוב, ועוד כפרים רבים ”אשר אין פה המקום להזכירם”. משם ”תחל לעלות ההרה המסילה העולה ... ירושלים.. וידעתי כי נסיעה כבדה כזאת לעלות בין הרים גדולים גבוהים ורמים כאלה לא הסכנת מעודך, כי יותר משתי שעות רצופות יעלה וטיפס הסוס על ידיו ועל רגליו עד עלותו ההרה, ואין כל בית ושדה אשר תפגוש על דרכך זו כי אם הר וגבעה, ובטח תתפלא על מעשי היוצר כל והמחולל את כל אלה... והיה בהביטך על כל אלה לא יקשה עליך נסיעתך זאת”. הדרך עוברת ליד הכפר אבו גאש, ”אשר לפי דברי סופרינו הוא קרית יערים”. לאחר מכן מגיעים למוצא, בדרך עקלתון המתחתרת דרך ליפתא. הפרק הבא מתאר את ירושלים, וכותרת גדולה 'ירושלים' מעטרת את ראש העמוד. הכותב מתאר אותה בצבעים עזים וברגש רב. השכונה הראשונה בה נפגשים, היא 'בית יעקב' שליד 'מחנה יהודה'. אחר כך שכונות נוספות, בהם 'אהל משה' ו'מזכרת משה' וכמובן ”המושב נחלת שבעה”. ”וכאשר באנו אל המושב מאה שערים אשר לעיר גדולה תחשב עם כל סביבותיה יחד, והיה כאשר תבוא אך אל שער אחד משערי המושב הזה וצעדת בו אך איזה צעדים פנימה, תזורר שבע פעמים מהריח רע אשר יגיע לאפך ושבת לאחורך [...] הם אהבו לשבת בביצה ורפש, ורצונו של אדם זה הוא כבודו”. משם משתרכת העגלה לשער יפו, וחולפת על בתי ניסן ב”ק, ”המייסד של הפרוור הזה, מול שער שכם”. אחר כך הוא מתאר את תפילתו של האורח שיבוא בעקבות תיאוריו: ”על אחינו העשירים אדירי התלב תתפלל יהי רצון מלפני אבינו שבשמים כי יהפוך את מוחם ולבם הזונה אחר כל עונג וחמדה בארצות אויבינו לבקש בטובת לאום מחצבתם, ולהרים תרומה מכספם וזהבם... להטבת מצבנו בעיר אשר עיני כל עניי עמנו נשואות אליה...”. הפרקים הבאים: מיפו לירושלים במסילת הברזל, מירושלים לחברון. ”אמרתי, מי יתן ויווסדו איזה מושבות בסביבות העיר הזאת [חברון], והיתה העיר מרכז להישוב הזה, כמו יפו להישוב אשר על ימינה ועל שמאלה, ואז טובה רבה צפונה ליושבי העיר והמושבות גם יחד”. אחר כך מגיע הפרק 'מחברון ליפו', ו'מיפו לחיפה (דרך יבשה)', 'מחיפה לעכו ולצפת',