בידספיריט | קול קורא מהיכל – ערעור

קול קורא מהיכל – ערעור על מינויו של מרן הראי”ה קוק כרבה של ירושלים – [תר”פ 1920] - ”מודעה וביטול כתר הרבנות”. כרוז פשקווילי מרושע שפורסם נגד הרב קוק, לאחר שהתמנה על ידי רוב מניין ובניין של רבני ירושלים וראשי מוסדותיה לשבת על כסאו של מרן הגר”ש סלאנט זצ”ל, שהיה מיותם למעלה כ-10 שנים. כותבי הכרוז מצטטים (בסילוף מכוון) משפטים שכתב הרב בספריו ובאגרותיו, ומציגים אותו כאדם פסול ”שהיה לו תמיד מחלוקת עם כל הגאונים”, מה שלא היה ולא נברא (כידוע שהרב זוננפלד והרב דיסקין – שהיו ביניהם במחלוקת חריפה - היו מאוהביו הנאמנים של הראי”ה, עד אותו היום שבו הכתירו את הרב קוק לרבה של ירושלים... וד”ל). בהמשך הכרוז מכתבי רבני העדה החרדית – הרב זוננפלד, הרב דיסקין והבד”ץ בעניין הרב קוק. וכן מכתב שטנה חתום על ידי קומץ אברכים קנאים, לימים רבים מהם מאנשי נטורי קרתא. הכרוז יצא לאור על ידי ”ועד אגודת הקודש”. ”כשנודע הדבר [פרסום ה'קול מהיכל'] בירושלים, נעשתה כל העיר כמרקחה. אספה גדולה נאספה ביום הרביעי מכל הרבנים חברי הבד”ץ פרושים וחסידים ומורי הוראה, והחליטו להכריז בכח התורה בכל בתי הכנסיות שבעירנו על אחד מחותמי הכתב, שנתברר שהוא הוא המוציא לפועל את העניין הזה – שאסור לצרפו לכל דבר שבקדושה ולא יבוא בקהל עדת ה', כדין המבזה תלמיד חכם”. החרם הזה היה כה חזק ומשמעותי, עד שכאשר הוקם ועד העיר האשכנזי, של החרדים בירושלים, התקבלה החלטה שלא לצרף אליו אף אחד מאלו החותמים על 'קול מהיכל', משום ש”אנו מביטים על דבר הבחירות לועד אשכנזי כדבר שבקדושה לעסוק בצרכי ציבור”. ר' מנחם מנדל פרוש כתב אז: ”נתברר כי הוסיפו [הקנאים] גם בדברי הזקנים, ובכל אופן כתבו הזקנים רק ליחיד והם [הקנאים] הדפיסו בללא ידיעתם, אך באמת נתגלה עוונם ובזה קלקלו למעמדם הם, ממכה זו יתוקן רטיה כי ההתרגשות הקהל רבה והסבלנות נתפקע, מעתה התחילו להשתמש באמצעים נמרצים”. והוסיף רמ”מ פרוש: ”אך רבנו [הרב קוק] בעצמו לא נגע לו מאומה והוא במנוחת נפשו הגדולה”. נדיר מאוד. רוב העותקים אבדו במשך השנים ונשמדו על ידי אנשי ירושלים שקנאו לכבודו של מרן הרב. דף נייר מאיכות גרועה, בעל ארבעה עמודים. מצב בינוני.