מכתב חשוב וארוך מהגאון האדר"ת, כ"רבה של עדת האשכנזים" בירושלים – נדיר מאוד!

מכתב חשוב וארוך מהגאון האדר"ת, כ"רבה של עדת האשכנזים" בירושלים – נדיר מאוד!
מכתב בכתב יד קודשו ובחתימתו גאון הגאונים מרן רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, [ירושלים, תרס"ג?].
הנמען: הגאון רבי צבי הירש וואלק זצ"ל אב"ד פינסק.
נדירות: מכתבים של האדר"ת מתקופה זו, במיוחד על הדף הרשמי שלו עם הלוגו שלו: "רב לעדת אשכנזים פרושים", הנם נדירים ביותר!
תוכן המכתב: סידורים שונים בעדה בירושלים שבאחריותו של האדר"ת. בין היתר הוא כותב: "שלחתי שני שמשי ב"ד לשום את החפצים" שהותיר נפטר אחד, מהם יתרמו למצוות הכנסת כלה וליתומים העניים.
בהמשך המכתב הוא מתייחס לקרקע שקנתה זקנתו של [ר' חיים] הירשנזון, וכותב: "הוא איננו עוד פה בירושלים, וזה כמה שנים שהוא דר בסטאמבול... הוא המחבר ירחון המסדרונה שהיה בפעה"ק זה רבות בשנים".
בסיום דבריו כותב האדר"ת: "והנני לבשר להדר"ג שי' משלומינו ב"ה, תוך עמי אנכי יושב בשלוה והשקט, אך זקנה וחולשה קפצה עלי מאוד ל"ע, ד' יחזקני ויאמצני ויחזירני לתורתו ולעבודתו הק' לקנות שלמות נפשי [בשארית] ימי חלדי".
בחציו התחתון של העמוד האחרון, נוספו מספר שורות "לזכרון", בכתב יד של כותב אנונימי היושב בפינסק בשנת תרס"ג, כנראה אחד מרבני העיר.
תולדותיו
הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) היה רבן של פוניבז' ומיר שבליטא. נודע כאחד מגאוני הדור המופלאים. חיבר למעלה ממאה חיבורים מלאי גאונות ובקיאות מרשימה, חלקם טרם נדפסו עד היום.
כאשר קיבל את הצעת קהילת האשכנזים בירושלים לכהן כרבה במקום מרן רבי שמואל סלנט שהיה אז זקן מופלג (בהסכמתו ובהמלצתו של הרב סלנט), נענה להצעה, ובכ"ו באדר תרס"ו עלה ארצה לכהן כרבה של ירושלים. בקבלת הפנים שנערכה לו, הכריז הרב סלנט כי הוא מעביר לאדר"ת את כתר הרבנות, אולם האדר"ת דחה זאת מיד ולא הסכים לשבת בכסאו של הרב סלנט אלא על ידו. וכך ניהלו שניהם יחד את ענייני הציבור, ואנו מוצאים את חתימותיהם יחד על כרוזים מאותן שנים. כחלק מעבודתו טיפל האדר"ת בשאלות בענייני מצוות התלויות בארץ שהגיעו מהמושבות החדשות (שטרם התמנו להן רבנים), כמו שאנו רואים במכתב הנדיר שלפנינו.
בהוראתו, סידר הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי שהיה אז אברך צעיר לוח זמני היום מעודכן לפי אופק ירושלים.
רק כשנתיים כיהן האדר"ת כרבה של ירושלים. למגינת לב, בג' באדר א' תרס"ה נפטר בגיל צעיר יחסית (עוד בחייו של הגר"ש סלנט הישיש!), לאחר כמה חודשים בהם היה חולה, ונקבר בהר הזיתים, סמוך לקברו של מהרי"ל דיסקין. לפי פטירתו ציווה על בניו כי לאחר מותו לא יציינו תארי שבח, ואפילו לא 'יהודי כשר', אלא יהודי ש'כל ימיו חפץ להיות יהודי כשר'. חתנו, היה מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שישב על כס הרבנות בירושלים החל משנת תר"פ.