בידספיריט | (קראים). קידוש ליל שימורים (הגדה

(קראים). קידוש ליל שימורים (הגדה קראית). [מצרים, בערך המאה ה־14]. עם: הלל לשבת הגדול (ליטורגיה קראית לשבת שלפני פסח). [מצרים, בערך המאה ה־17]. יחד, שני כרכי כתב־יד:  קידוש ליל שימורים: 10 דפים. כתובים ב־19 שורות לעמוד בדיו שחורה, אדומה וחומה, בכתב חצי־רהוט מזרחי ובכתב מרובע עברי; הכותרות בדיו אדומה. מנוקד בחלקו, לעיתים בניקוד החורג מן המקובל, כנראה לפי ההגייה המקומית. שריד מקונטרס אחד [מס׳ XII] מתוך קודקס, הכולל כאן דפים 1–9, כאשר הדף העשירי של הקונטרס חסר; בנוסף, דף בודד (כאן דף 10) הוא הדף העשירי של קונטרס XIII מאותו קודקס. הקודקס המקורי הורכב מקונטרסים בני חמישה בי־פוליה או עשרה פוליו, כמקובל במזרח; בדף 10ב מופיע מספר הקונטרס באותיות עבריות מתחת למילת הסיום. נייר מזרחי־ערבי עם קווי שִׁתּוּת וקווי שרשרת במרווחים של 25 מ״מ (בדף 1) ו־30 מ״מ (בדפים 2–10). מלוכלך; חסרים בשוליים ובפינות; הדפים חוזקו באזור הקיפול הפנימי. בדף השער נוספה הערת בעלים, ככל הנראה במאה ה־17. כריכת קלף מודרנית עם כותר מוזהב; קופסת מגן מבד שחור. (110 × 155 מ״מ).  הלל לשבת הגדול: 32 דפים. כתובים ב־21 שורות לעמוד בדיו שחורה, אדומה וחומה, בכתב חצי־רהוט מזרחי ובכתב מרובע עברי, על נייר ונציאני מן המאה ה־17; ההוראות בערבית־יהודית. ניקוד, קולופון ועיטורים דקורטיביים אחדים בדיו אדומה. מילות תפיסה בתחתית העמודים. קולופון בלתי מתוארך בדפים 31א–31ב; תוספת טקסט בכתב־יד אחר בדף 32א–ב. מספור מודרני בעיפרון. כתמים, שחיקה בשוליים ופינות מעוגלות. כריכת קלף מודרנית עם כותר מוזהב; קופסת מגן מבד שחור. (110 × 160 מ״מ).  הקראים הם זרם יהודי שנוצר באמצע המאה התשיעית, ועיקר תורתו בראשיתה היה שלילת המסורת התלמודית־רבנית. עם זאת, במהלך הדורות פיתחו גם הקראים מסורת עצמאית, שכונתה בפיהם ״סבל הירושה״. מסורת קראית זו התקרבה לעיתים אל המסורת הרבנית.  שני כתבי־היד שלפנינו משקפים שתי נקודות שונות בהתפתחות המסורת הקראית סביב חג הפסח.  כתב־היד של ״הלל לשבת הגדול״, לפי מנהג הקראים המזרחיים, מייצג נוסח מקביל אך שונה באופן משמעותי מזה של קהילות קראי ביזנטיון, קרים ומזרח אירופה. נוסח זה נדיר ביותר ומעולם לא נדפס. הוא כולל פיוטים נדירים, חלקם בלתי ידועים לחלוטין ואחרים מוכרים רק מכתב־יד יחיד באוסף פירקוביץ׳ שבסנקט פטרבורג. לפי רבי אהרן בן אליהו מניקומדיה (נפטר 1369) בספרו ״גן עדן״, לשבת שלפני פסח, החלה סמוך לי׳ בניסן — יום הכנת קרבן הפסח במצרים — יש מעמד של חג, ולכן נאמר בה הלל.  בנוסף לליקוט פסוקי המקרא והפיוטים הייחודיים המרכיבים את ההלל, כולל כתב־היד גם את מדור ״העתידות״ (דפים 22ב–24ב), המתאר את חזון העתיד על־פי נביאי ישראל; וכן קדושה (דפים 26א–27ב) המסתיימת בהצהרת עיקרי אמונה וקרדו המעידים על תפיסת האמונה הקראית המזרחית, השונה באופן ניכר מן המסורת הביזנטית בשל השימוש הרב במונחים אסלאמיים. כתב־היד נחתם בפיוט מאת שלמה אבן גבירול ובתפילת כפרה שנכתבה בידי בעלים מאוחר בשם אברהם לוי בן ר׳ שמואל ז״ל.  ״קידוש ליל שימורים״ הוא הגדה של פסח לפי מנהג הקהילות הקראיות במזרח הקרוב, ככל הנראה ממצרים או מארץ ישראל, עם הוראות בערבית־יהודית. הוא מקביל להגדה הקראית של ביזנטיון, קרים ומזרח אירופה הנקראת ״הלל הקטן״, אך שונה ממנה בנוסח. כתב־היד שלפנינו היה בעבר חלק מקודקס גדול יותר, שכלל חיבורים נוספים. מלבד ההגדה הקראית, הכלולה כמעט בשלמותה, מצוי כאן גם קטע נדיר מיצירה פיוטית של משה אבן עזרא בשם ״הענק״.  ההגדה הקראית שונה כמובן מן ההגדה הרבנית, אך גם בתוכה קיימים הבדלים עמוקים בין נוסחי קהילות המזרח לבין אלו של ביזנטיון, קרים וליטא. כתב־היד שלפנינו משמר נוסחים ומנהגים ייחודיים של הקראים הקדומים במזרח הקרוב, אשר לא נשתמרו במלואם במסורות המאוחרות יותר.  אחד ההבדלים הבולטים הוא היעדר מוחלט של אזכור למרור, שכן הקראים המזרחיים הקדומים סברו שאכילתו תלויה בקיום קרבן הפסח, וממילא בטלה לאחר חורבן הבית.  אולי התוספת המפתיעה ביותר בהגדה היא הברכה: ״יהי רצון מלפני הרחמן שימיתנו על אמונתו!״ — תחינה יוצאת דופן המזכירה את אידיאל השהאדה האסלאמי, ומשקפת את השפעת התרבות המוסלמית הסובבת על קהילה קראית קטנה זו במזרח הקרוב במאה ה־14.  המנהג המזרחי המשתקף בשני כתבי־יד אלו טרם זכה למחקר אקדמי מקיף.  פרובננס: Sotheby’s ניו יורק, Important Judaica, 4 בדצמבר 2014, פריט 103.