בידספיריט | מולהאוזן, יום-טוב ליפמן. ספר ניצחון

מולהאוזן, יום-טוב ליפמן. ספר ניצחון – ליבר ניזאכן. מהדורה ראשונה. נערך על ידי תאודור הקספאן. כותרת בעברית חרוטה עם כותרת נוספת בלוחות אותיות לטיניות. הטקסט העברי מלווה בהערות לטיניות של הקספאן. כולל תשובות רד״ק לנוצרים [“תשובות ר’ דוד קמחי לנוצרים”] (עמ’ 196-200). שוליים רחבים. עותק לא חתוך. עמ’ (16), 512, (24). לעיתים מופיעים כתמי ליחה ושעבודי, סרט ישן על שוליים של כמה דפים. חצי עור מאוחר, שחוק, 4to. וינוגרד, אלטדורף 1. נירנברג, וו. אנדטר, 1644. פולמוס חשוב. הגנה על היהדות הרבנית והתקפה על הנצרות והקראים. מטרת ספר ניצחון של מולהאוזן הייתה לשמש כהדרכה ליהודי הפשוט כיצד להתייחס אם יעמוד מול נוצרים השואפים להוכיח את אמת דתם מול היהדות. נכתב בסגנון רציונליסטי, מציג דיון שיטתי נגד הנצרות, לפי סדר מקראי בהצגת טיעוניו. מולהאוזן מפריך את פרשנות הנוצרים לתנ״ך ואת הדוקטרינות הנגזרות ממנה, ובכך מספק גם תובנות פרשניות רבות. שיטתו היא לחשוף את חוסר ההבנה של הנוצרים במקורות העבריים, בלשונם והקשריםיהם, וללעוג להיבטים מסוימים של הדת הנוצרית. עליונותו של מולהאוזן על פני פולמוסנים אחרים נבעה משטף ידיו בלטינית ומידיעתו המעמיקה בספרות נוצרית, כולל האוונגליון, הוולגטה, אבות הכנסייה המובילים, וכן עבודותיהם של מלומדים נוצרים מאוחרים. ספר ניצחון הועתק רבות בכתבי יד, אך פורסם לראשונה על ידי נוצרי, הכומר תאודור הקספאן, שניסה לערוך אותו בנאמנות מירבית למקור, במטרה לאפשר למלומדים נוצרים להתנגד לו. עם זאת, גם הוא וגם פועלי דפוסו לא הבינו באופן מלא את שפת המקורות או את נושאיהם, ולכן מהדורה זו מלאה בשגיאות. תאריך הלידה אינו ידוע, נפטר לאחר 1420; אין תיעוד מקיף של חייו וקריירתו של יום-טוב ליפמן בן שלמה מולהאוזן, ויש לשחזרם מתוך רפרנסים חלקיים. השפעתו חצתה את קהילות היהודים בבוהמיה, פולין, אוסטריה וחלקים שונים של גרמניה, ומחלוקתו עם עקרונות הנצרות השאירה חותם מתמשך על היחסים בין הנצרות ליהדות. פעילותו של יום-טוב ליפמן כפולמוסן העניקה לו מוניטין מתמשך. תשובות מאוחרות של נוצרים לטקסט הפולמוסי שלו יצרו את מה שמכונה “אנטי-ליפמניאנה.” ראו מ. כרמילי-ויינברגר, צנזורה וחופש הביטוי בהיסטוריה היהודית (1977) עמ’ 186-187. לטיפול מעמיק במולהאוזן, ראו יהודה (אבן שמואל) קאופמן, ר’ יום-טוב ליפמן מולהאוזן (1927); וכן י. רוזנטל, פולמוסים אנטי-נוצריים מראשיתם ועד סוף המאה ה-18, ארשת II, עמ’ 142-146; EJ כרך XI, עמודים 499-502.