בידספיריט | (מרוקו). אהבת הקדמונים. ספר תפילה…

(מרוקו). אהבת הקדמונים. ספר תפילה… כמנהג ק[הילה] ק[דושה] התושבים… פז. מהדורה ראשונה . שתי דפי כותרת, הראשון באותיות אדומות. ff. (9), 84. מעט מצהיב. כריכה מודרנית מעור עגל איכותי. 8vo. הלוי, ירושלים 636. ירושלים, ס. צוקרמן, 1889. נדיר. הלוי מתעד רק עותק אחד (נמצא במכון בן צבי). תפילות ופיוטים לימי חול, שבת וחגים לפי המנהג המרוקאי הקדום שנהוג בפז, לפני גירוש ספרד. לפי ההקדמה וכן לפי חוות דעתו של הרב רפאל אבן צור מפז, כאשר הגיעו הגולים הספרדים למרוקו הם התפללו לפי מנהגם הקסטיליאני. עם הזמן, רוב בתי הכנסת במרוקו אימצו מנהג זה והחלו לעקוב אחר המנהג הספרדי. בית הכנסת היחיד ששמר על המנהג המרוקאי הקדום היה בית הכנסת התושבים בפז – אולם מעולם לא פורסם. הכרך הנוכחי חובר מהעותק היחיד הקיים של המנהג, שנכתב על ידי החזן של קהילת התושבים בפז. ההקדמה כאן מכילה מידע היסטורי מעניין לגבי יהודי פז, בית הקברות העתיק שלהם ויחסם לאוכלוסייה הערבית הסובבת. הדפים האחרונים (ff. 79b-83b) כוללים פסק דין (מתאריך 1715) בנוגע לבעלות ולניהול בית הכנסת התושבים. לתושבים היו מנהגים משלהם והם דיברו בדיאלקטים יהודו-ערביים או יהודו-ברבריים. תושבים (”תושבים”) או בילדיינים (בערבית מרוקאית: بلديين, מילולית ”של הארץ, ילידי המקום”) הוא מונח כללי ליהודים לא ספרדיים שגרו בארץ שבה התיישבו היהודים שגורשו מספרד במאה ה-15 (”מגורשים”). היהודים באזור צפון אפריקה המכונה Maghreb נקראים גם מג’רבים (יהודים מג’רבים). במיוחד, המונח ”תושבים” הוחל על יהודי מרוקו. שתי הקבוצות נחשבות ילידות האזור למרות מקורותיהן ההגירתיים והגולים. למרות שתושבים כביכול הוצפו ונבלעו על ידי עולי ספרד, ההבדלים בתחומים רבים של חיי הקהילה בין התושבים למגורשים נשמרו לאורך זמן: נגידים נפרדים, בתי כנסת נפרדים, מורים נפרדים, בתי קברות נפרדים, וכו’.