בידספיריט | חמשים יריעות של ספרי תורה

חמשים יריעות של ספרי תורה אוסף מדהים של חמשים יריעות שלימים מספרי-תורה שונים, שנכתבו במשך שתי המאות האחרונות ברחבי מזרח אירופה. *** האוסף הזה, יחיד במינו, כמוהו לא נהייה ביופיו ובהידורו, חשיבותו העצומה היא רבת-פנים. מצד אחד, הרי בספרים הקדושים הללו נשתמשו לקריאת-התורה אלפים פעמים בבתי כנסת עתיקים במשך דורות רבים – ציבור וציבור ומנהגיו, ציבור וציבור וגווניו. [מספר קריאות-התורה בכל שבוע הוא לפחות ארבע – בימים שני וחמישי פעם אחת, וביום השבת שתי פעמים. בימים-טובים וראשי חדשים ישנה קריאת התורה גם בימי השבוע האחרים]. בין הספרים ישנם כאלו שנשתמשו בהם בקהילה אחת, ונתגלגלו לקהילה אחרת – ולפעמים למדינה אחרת –בעקבות מלחמות ופוגרומים, באופן שכל ספר יש לו היסטוריה לעצמו הספוגה בין האותיות והגוילים, אשר אלמלי היו יכולים לספר כל אחד את סיפורו, בוודאי יכולים היינו לכתוב עליהם ספרים שלימים... *** מצד האחר, מכיון שכל ספר-תורה נכתב בידי סופר שונה ובמדינה שונה – ביניהם ישנם ספרים שנכתבו בגרמניה עפ”י מסורת אשכנז, בליטא עפ”י מנהגי הגר”א מווילנא זצ”ל, ברוסיא ופולין עפ”י מנהגי הבעל-שם-טוב זצ”ל, תלמידיו ותלמידי תלמידיו; וכן הלאה, כל איזור ואיזור באופיו המיוחד – הרי האוסף הוא אוצר בלום של מידע על הלכות ומנהגים רבים ושונים – בבחינת ”מאסף לכל המחנות”. *** לחובבי ספרות הסת”ם, חשוב לציין שלמרות שכל היריעות כולם נכתבו ע”י סופרים יריאים ושלימים, ומתוך עבודתם נראה בעליל שכתבו את הספרים בקדושה וטהרה, ובשימת-לב נפלאה לדקדוקי ההלכה וההידור, ישנם כמה הבדלים בין הספרים של אותן השנים והספרים של היום, והבדלים בין הכתיבות שבין ספר לספר: צורות האותיות בכתיבת ידו של כל סופר וסופר ניכרים חידושים והבדלים בולטים. כפי הידוע, בכתב אשורית נהוגים בעיקר שתי סדרות של צורות אותיות: כתב הבית-יוסף וכתב האר”י. באוסף היריעות נמצאים אלו שנכתבו כל אותיותיה בכתב בית-יוסף ואלו שנכתבו כולן בכתב האר”י. נמצאים גם יריעות שנכתבו רוב אותיותיהן בכתב האר”י מלבד ה”צדי ההפוכה” ו/או צורת החית המיוחד. נקודה מפליאה מאוד היא, שעל-אף שישנן הלכות רבות בכתיבת אותיות סת”ם – חלקם באופן כתיבתן לכתחילה, וחלקם המעכבים אפילו בדיעבד – וישנם גם הידורים רבים הנהוגים בכתיבת ה”תגין” וה”קוצים” שעל אותיות מיוחדות. מכיון שהספרים שבאוסף הזה נכתבו קודם שהופץ דרך-כתיבה קבוע בעולם הספרות ע”י ספרי הלכות כתיבת-סת”ם הנודעים (כגון ”קסת הסופר” ו”משנה ברורה”), כל סופר וסופר כתב את אותיותיו בדרך עצמאי, וכפי שקיבל מרבותיו או כפי הבנתו את ההלכה. על-אף שנתאמצו כולם לכתוב על-פי יסודות ההלכה, ניכרת ייחודיות בין כל סופר וסופר בצורותיו של כל אחת מ-27 אותיות התורה, ובעימודם. בחטוטרות שעל החתי”ן ניכר במיוחד הבדל מהותי בין סופר וסופר – שכל אחד מהן לקח לו דרך לעצמו. תגים וקוצים בצורת התגים והקוצים ישנה גם-כן יחודיות לכל כתב לעצמו, ולפעמים הסופרים הוסיפו שיפורים לעצמם כאשר נמצאים 2-3 אותיות הצריכים תגים ברצף אחד. פרט נוסף מעניין הוא, שבין הספרים ישנם כאלו שניכר שהתחלת פרשת בראשית וסיום התורה, נכתב כנהוג ע”י אנשים מכובדים שונים, שהסופר הכין להם אותיות חלולים והמכובדים מילאום בדיו, ומאידך ישנם ספרים שנכתבו בידי הסופר עצמו מתחילתם ועד סופם. הקלף, היריעות והעמודים בשינוי מן הנהוג כיום לעשות קלף מעור ”שליל”, הקלפים בימים הללו נעשו מעורות של בהמות גסות רגילות. חומרי העיבוד המצויים כיום לא היו נפוצים באותם הימים – ואכן הקלפים ברובם הם גבוהים, רחבים, עבים וכבדים בהרבה מהיום. מחמת העניות ששלטה בתקופות ההן, מספר העמודים בכל יריעה הוא בדרך-כלל יותר מן הנהוג כיום, ובכדי לחסוך על הקלף, חלק מהסופרים עשו לפעמים עמודים צרים ביותר כדי למלאות את כל היריעה, וקיצרו בריווח שבין עמוד ועמוד, וכמו-כן בגליון הפנוי שלמעלה ולמטה. בנוסף, ישנם עמודים גבוהים מאוד (המכילים לפעמים עד 63 שורות של כתב!), וניכר גם שנטו הסופרים לדחוק מילים נוספים מן הרגיל בהרבה מן השורות. יש מהם שוויתרו גם על ההידור ההלכתי שתהא גובה האותיות כרחבן, והעדיפו לכתוב אותיות צרות וגבוהות כדי שיכילו השורות המספר הכי-גבוה של אותיות ומילים. למרות האמור, באוסף שלפנינו יש גם יריעות שאמנם השאירו בהם גליונות רחבים מהודרים, ורווחים גדולים בין עמוד ועמוד. עוד פרט חשוב, בשונה מן הנהוג כיום, היו סופרים שלא הקפידו להתחיל את ראשי העמודים במילים המתחילים באות ואו (”ווי העמודים”) – כנראה גם-כן כדי שלא להיות מוגבל במספר העמודים וגובהם. יש לזכור גם שבאותן התקופות, שונה מהיום, מחוסר כסף וחוסר אמצעים, הסופר היה צריך בדרך-כלל להכין במו-ידיו גם את הגידין לתפירת היריעות זו לזו ובעשיית הדבק ל”מטלית” המחבר יריעה לחבירתה. כמו-כן הדיו והקולמוס נעשו ע”י הסופרים בעצמם – דבר שהשפיע ג”כ על היחודיות של כל ספר וספר. [יש לציין שניכר במקצת ספרים ישנים שהשתמשו בדיו מעולה המתקיים בהידור-רב אחר ימים רבים – כ-250 שנים!] כל הרואה את אוסף היריעות, אי אפשר שלא יתפלא כיצד הצליחו סופרי התקופות הקדומות להוציא מתחת ידם ספרים המצויינים בהידור כזה! *** סוף דבר, האוסף הזה הוא אוצר בלום של ספרי-תורה נפלאים, בין בהידורם ובין בייחודיות שלהם, והוא אשנב להציץ דרכו לתוך ההיסטוריה העשירה של עולם הסת”ם במאות השנים שעברו. התורה הקדושה, משאת חייו של כל יהודי לדורותיו, ושעליה מסרו אבותינו את נפשם בכל דור ודור, אין לנו חשוב ממנה, אבל מה נדירה היא הזכות להחזיק ב”פונדק אחד” שלל רב של ספרי-תורה כה-רבים – כל אחד עם סיפור והיסטוריה משלו, וכל אחד בהידורו ויופיו המיוחד!