בידספיריט | ”אל תראה את מכתבי לשום

”אל תראה את מכתבי לשום איש!” - ש”י עגנון, מכתב למו”ל עיתון ”הארץ” גוסטב שוקן, אודות כתבה העתידה להתפרסם על חברו זלמן ארן. תשכ”ו [1966] - ”.. אני מכיר את מר ארן ואני עד ויודע שאין להעמידו לפני הקוראים בצורה שהכותבת כותבת עליו.. אל תחטאו בנפש האיש הזה..” מכתב בכתב ידו של עגנון. חתום. נתון בתוך מעטפה: ”לכבוד מר ג' שוקן”. רקע: בשנת 1966 זכה עגנון בפרס נובל לספרות. כאשר הגיע לביתו שר החינוך והתרבות זלמן ארן לבשר לו על החלטת ועדת הפרס, הגיב עגנון בחוסר אמון ואמר ”עורבא פרח”. זלמן ארן נשא נאום ברכה ב-21 באוקטובר 1966. ב-2 בנובמבר שלח אשכול מכתב לארן בו שיבח אותו על נאומו. למחרת פורסם חוזר מנכ”ל שהביא למורים את נאומו של ארן והודיע להם שבשנת הלימודים הנוכחית יתוגברו הלימודים על עגנון באמצעות חומר לימודי שיישלח אליהם. ואכן באותו יום שלח המפקח הארצי יוסף שקד לסמנכ”ל שרגא עדיאל מכתב ופרוטוקול על היערכות משרד החינוך להפקת כרזה וחוברת מיוחדת על עגנון ויצירתו. הוצאת שוקן: הוצאת הספרים הוקמה בברלין בירת גרמניה על ידי איש העסקים היהודי-גרמני שלמה זלמן שוקן ב-1931. חלק ממשרדי ההוצאה מוקמו בפראג. שוקן, שהיה פטרונו ואיש סודו הבולט של הסופר ש”י עגנון, הכיר את עגנון בשנת 1915 בחוג בית ציוני בביתו של מרטין בובר בברלין, ומאז תמך בעגנון. עגנון, שהיה בקיא בספרות חז”ל, רכש עבור שוקן ספרים יהודים עתיקים לאוסף שלו והשנים התיידדו. הספרים הראשונים של עגנון הודפסו בדפוס חנויות הכל בו של שוקן. שוקן הקים את הוצאת שוקן (Schocken Verlag), שהחלה לפעול בשנת 1931 כדי להוציא לאור את כתבי ש”י עגנון ותרגומים של ספרות יהודית חשובה ליהדות גרמניה המתבוללת שהפסיקה לקרוא עברית. מאז ואילך, כל הזכויות על פרסום כתבי עגנון היו בידי הוצאת שוקן, שאף שילמה לו משכורת קבועה ודאגה לכל צרכיו, כדי שיוכל לעסוק בנחת בכתיבתו. לא ידוע לנו האם פורסם לבסוף המאמר אודות ארן.