בידספיריט | ”מגן דוד” (להרדב”ז) – אמשטרדם,

”מגן דוד” (להרדב”ז) – אמשטרדם, תע”ג – עשרות הגהות קבליות, ממקובל לא מזוהה משנות הת”ק - ספר מגן דוד, פירוש על האותיות בדרך הקבלה, מאת רבי דוד בן שלמה אבי זמרא (הרדב”ז). אמשטרדם, דפוס אשר אנשיל שוחט ממשפחת קוטנים [תע”ג, 1713]. מהדורה ראשונה. בשולי הגיליונות למעלה ממאה ועשרים הגהות בכתב-יד אשכנזי רהוט [משנות הת”ק, המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19 בקירוב]. רוב ההגהות ארוכות ובעלות תוכן קבלי עמוק, פירושים והסברים על פי הקבלה. חלק מההגהות מתחילות במילים: ”נ”ל” [נראה לי], וחלקן מסיימות במילה: ”והבן”. חיבור קבלי שלם של הגהות. תוכן ההגהות עוסק בעיקר בקבלת הראשונים, אולם הוא גם מזכיר דברים מקבלת האר”י הקדוש. הכותב מתנצל באחת ההגהות על כך שהוא מגיה וכותב על שולי הגיליונות: ”...ואתה המעיין אל תאשימני כי לא מרוב חכמתי יצאתי לרשום על גליוני הספר הקדוש הזה רק לרוב חיבת הספר כענין הציבי לך ציוני'[ם] עשה סמניות לתורה, וגם לא יצאתי מכוונת הספר בשום דבר” (דף טו1). באותה הגהה הוא גם כותב בתוך הדברים: ”...לידע ולהודיע כי החכמת אמיתיות כלם מסכימים לדעה אחת...”. בהגהות רבות פונה הכותב אל הקורא. כך לדוגמה בהגהה בדף ל2: ”ואתה המעיין הנה יצאתי עתה להשכילך בינה גם פה לעת צורך כאשר הבטחתי לך, והוא כי אין הכוונה בדברי החכם ז”ל שהבינה עצמה פועלת בדין והדין ניכר בה, אל יעלה זה אל לבך, כי מדתה רחמי' פשוטי' גמורי'...”. במספר הגהות הוא פונה אל הקורא במילים ”ואתה ידידי...”. בחלק מן ההגהות הוא פותח במילים: ”ואני הולך רכיל מגלה סוד...”; ולעתים כותב כי הוא מסתיר או רומז על הדברים בלבד. לדוגמה, בדף כה1 הוא כותב: ”...ואתה המעיין בדברי הספר הזה אם יש לך לב להבין... אשר דבר החכם... כי ראיתי דרך החכם הזה לסתום... ובין תבין את אשר לפניך ואין מן הצורך לפ'[רש] דבר אם לא בהכרח גדול”; ובדף ל2: ”ואתה המעיין הנה יצאתי עתה להשכילך בינה גם פה לעת צורך כאשר הבטחתי לך...” בדף טו2 כותב המגיה: ”לכן יש לגעור באלו הטפשים התוקעים עצמם לידע קבלה מעש'[ית] וכותבין שמות בלי ידיעה וקבלה מפא”פ [=מפה אל פה]”. בדף יז1 כותב המגיה: ”ולפי דעת חכמי הקבלה האמתיי'[ם] נשמה מבינה... ולפי העיון הראשון יקשה מזה על החכם ז”ל לעיל אשר כתב... אך מי שעיני שכל לו בקל יכול להכריע כי גם כן דעת החכם...”. בדף כב1 כותב המגיה: ”ועוד נראה כי פה הניח לנו החכם ז”ל מקום להתגדר בו והקושיא מעיקרא ליתא... רומז ליום שכולו שבת... ושם ינוחו כל יגיעי כח ואין שטן ואין פגע ל”ע והבן”. בדף יג1 נדפס בספר: ”...וערבי נחל אלו שתי ערבות רמז לפחד והוד, ולכן אין להוסיף בערבה כלל שלא להוסיף בדין...”. ובהגהה על כך כותב המגיה: ”וכל ימי תמהתי על מנהג ארצינו שהם עושין בלולב ס”ח ערבות, אולי לא ידעו בשורש הדברים, וכן מצינו בכל הש”ס בדי ערבה שתים וכן בכל גדולי פוסקים קדמוני'[ם] וכן המנהג בכל מדינת פולין ופיהם ובכל מלכות ישמעאל”. לא התבררה לנו זהותו של הכותב, אך ניכר שהוא היה מגדולי המקובלים. יתכן שהיה אחד ממקובלי גרמניה או מקובלי ליטא, ואולי הוא אחד מתלמידי בית מדרשו של הגר”א מווילנא. בשער ובעמוד האחרון חותמות בעלות של רבי יוסף חבר [בנו של המקובל רבי יצחק אייזיק חבר], אולם סגנון כתב-היד נראה מוקדם מתקופתו. הגאון רבי יוסף חבר (נפטר חשון תרל”ו, 1875), בן הגאון המקובל רבי יצחק אייזיק חבר אב”ד טיקטין ושקלוב (תקמ”ז-תרי”ג). רבי יוסף כיהן כאב”ד בקהלות פאראזאוב, קנישין ויעדוואבנא [Jedwabne, פלך לומז'ה, פולין]. מחבר הספרים: ”זרוע נטויה” על הגדה של פסח, ”נפש נקי” הספד על אביו, ”שער יוסף”, ”צפירת תפארה” ועוד. אביו הגדול העריכו מאד, בידיעתו בתורת הקבלה בפרד”ס, ובצוואתו מבקש רבי יצחק אייזיק חבר, כי בנו הרב דקנישין, ”יעיין בכתבי דרוש שלי – אשר ידיו רב לו מאוד בדרוש, ולו משפט הבחירה לברור הטוב מהם, שיהיו נוטים לאמיתה של תורה”. [5], ב-נב דף. כ-20 ס”מ. מצב משתנה, בינוני-טוב. כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. שלושת הדפים הראשונים קרועים בשוליהם עם פגיעה בטקסט. קרע חסר גדול גם בצידו הפנימי של דף השער (הושלם בהדבקה מאוחרת של נייר, ובכתיבה מאוחרת מהמאה ה-20). כריכה מקורית מחופה קלף, פגומה ובלויה, מנותקת וקרועה. קרעים חסרים בשדרת הכריכה. מקור: ספריית הגה”צ רבי שמואל צ'צ'יק (תרפ”ז-תשנ”ט), מגדולי חסידי ברסלב בירושלים. בבטנת הכריכה הקדמית רישום בעלות בכתב-ידו וחתימתו, רווי כיסופין לעבודת השם יתברך: ”ב”ה. קניתי לכבוד צורי וקוני, שתורת הצדיק הק' הזה יורני איך לעבוד את בוראי. שמואל צציק”.