בידספיריט | כתב-יד על קלף, פענח רזא

כתב-יד על קלף, פענח רזא על התורה – אשכנז, קי”ו 1356 – כת”י ששון 1066 - כתב-יד, פענח רזא על התורה, עם ליקוטים נוספים מבעלי התוספות על התורה וספרי הנ”ך. [אשכנז], קי”ו [1356]. כתיבה אשכנזית רהוטה, על דפי קלף. תיבות פתיחה באותיות מרובעות. הטקסט הראשי נכתב בכתיבת סופר אחד. בשולי הדפים נוספו ליקוטים רבים מכותבים נוספים (מתקופה סמוכה לכתיבה הראשית). במספר מקומות נכתבו מילים בדיו אדומה (בכמה מתיבות הפתיחה ובקולופון). במספר מקומות תרשימים ואיורים להמחשה (אוהלי האמהות – עמ' 13; סדר אבני החושן – עמ' 136; המוטות שנשאו המרגלים – עמ' 235-236; המזבח והטבעות שלצדו – עמ' 269; ועוד). שומרי קונטרסים מעוטרים. קולופון הסופר הראשי מופיע בסיום ספר פענח רזא, בסוף ספר דברים (עמ' 327): ”אני דוד ב”ר מאיר הכהן סיימתי הפענח רזא ויש בו קצת טעמי לקח טוב, ושכל טוב, ובכור שור, ותנחומ'[א], ושאר פירושי' וטעמים ודרשו' ופשטי', וסיימתי אותו בכ”ו בירח טבת וביום שלישי, שנת קי”ו לפרט לאלף הששי [=1356]...”. הסופר עיטר את המילה ”דוד” במספר מקומות כרמז על שמו (כגון בעמ' 31, 49, ועוד). לאחר הקולופון מופיע שיר, שבו רמוז (באקרוסטיכון) שמו של הכותב, דוד: ”ד'עת חוכמה / וסוד רזה / מפענח / בלקח טוב; ו'נמצא חן / ושכל טוב / בעין הא' / למי יקטוב; ד'רוש אחרי / בכור שורו / בשמו טוב / כעץ רטוב”. הכרך שלפנינו כולל העתקה מוקדמת של החיבור 'פענח רזא' על התורה (ראו אודותיו להלן). זו ההעתקה המוקדמת ביותר של החיבור הידועה לנו. בסוף ארבעה חומשים מופיעה שורת סיום מליצית: ”נשלמתי ספר בראשית / תהילה ליוצרי אשית / ובאחלת ספר שמות / אתן לו שבח ורוממות. חזק”; ”נשלמתי ספר שמות / שבח ליוצר נשמות / ובאתחלת ספר ויקרא / אתן לאל תהילה נורא. חזק”; ”חסלת ספר ויקרא / שבח לאל גדול ונורא”; ”נשלמתי ספר במדבר / ש'[בח] לו לצור מושיע ידובר / ובשם משפיל ומרים / אתחיל אלה הדברים”. לאחר העתקת החיבור 'פענח רזא' (בסופו מופיע הקולופון), המשיך הסופר וכתב ליקוט מדרשים ופירושים על ספרי הנביאים והכתובים, כעין המשך ל'פענח רזא'. סדר הספרים בליקוט זה: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמיהו, ישעיה, תהלים, משלי, איוב, דניאל, שיר השירים, רות ואיכה. בדפים רבים של החלק על התורה, ובמספר דפים בחלק על הנ”ך, מופיעים תוספות רבות וארוכות בשוליים, בסגנון ליקוטים הדומה ל'פענח רזא'. התוספות כוללות חידושים ורמזים ממדרשים, מבעלי התוספות על התורה וחכמים נוספים. ראו פירוט נוסף להלן. פענח רזא הוא אחד מהחיבורים המכונים ”פירושי בעלי התוספות על התורה”. להבדיל מחיבורים אחרים מהסוג הזה, זהות מחברו של פענח רזא ידועה. רבי יצחק ב”ר יהודה הלוי, מבעלי התוספות בצרפת במחצית השנייה של המאה ה-13, הוא העורך והמלקט של פענח רזא. בהקדמתו (שלא נשתמרה בכתב-היד שלפנינו) הוא מציין כמה מן החכמים והפרשנים שהוא מתבסס עליהם: ”וכללתי בו מה ששמעתי מרבותי ומדברי רי”ץ וחידושיו ומדברי ר' יעקב מאורלינס ופי' רבי' בכור שור וקצת מה שמצאתי בג”ן שחבר הרב מצרפת... וקצת פשטי' וגמטריות מדברי רבי' יהודה החסיד ומדברי ה”ר אלעזר... ומעט מזעיר הוספתי אני הלוי הנזכר לפי עניות שכלי...”. כפי שניתן לראות מדבריו, החיבור מבוסס על פירושי בעלי התוספות על התורה, אך גם על חיבורי הסוד והרמזים של חסידי אשכנז – רבי יהודה החסיד בעל ספר 'חסידים' ורבי אלעזר מוורמס בעל 'הרוקח' (על החיבור פענח רזא, תוכנו ומקומו בין שאר קבצי בעלית התוספות על התורה, ראו בהרחבה: אפרים קנרפוגל, עולמם של בעלי התוספות בצפון צרפת ובאשכנז, ירושלים, תשפ”ה, לפי המפתח). מלבד הנזכרים בהקדמתו מובאים בחיבור פירושים ורמזים מחכמים רבים נוספים, בהם רשב”ם, רבינו תם, ר”י הזקן, ריב”ם, ריב”ש, רבי יום טוב מיואני, רבי יחיאל מפריס, רבי מאיר מרוטנבורג, ועוד. בין היתר מוזכרים בכתב-היד שלפנינו גם: ”זקיני הר”ר אהרן”, ”ר' אליאב”, ”ר' ברוך שירפונטין”, ”הר”ר יוסי הכהן”, ”ר' יצחק לוי”, ”ר' משה מפריש”, ”ר' מתתיה בן הקדוש ר' יצחק”, ”ר' עזריאל”, ”הקדוש מדרוייש”, ”הקדוש מרומא”, ”ר' עבדיה הספרדי”, ”ר' שניאור”, ועוד. פענח רזא נדפס לראשונה בפראג שס”ז, על ידי רבי יצחק ב”ר שמשון הכהן – חתנו של המהר”ל מפראג, עם הערותיו. כתבי-היד המוקדמים הידועים כיום מכילים בחלקם גרסאות מורחבות יותר של החיבור, עם שינויים משמעותיים מהנדפס (ראו: קנרפוגל, שם, עמ' 181-182; ובמפתח כתבי היד שם, עמ' 597, 599). למיטב ידיעתנו, כתב-היד שלפנינו הוא כתב-היד המתוארך המוקדם ביותר של פענח רזא. יש בו שינויים מהנדפס ומכתבי-היד האחרים, והוא דורש עוד מחקר מפורט להבנת ייחודיותו (כפי הנראה, קנרפוגל לא חקר את כתב-היד שלפנינו, והוא אינו מוזכר ברשימת כתבי-היד שבסוף ספרו הנ”ל). הליקוטים שנוספו בשולי כתב-היד שלפנינו, דורשים מחקר בפני עצמו. מופיעים בהם ליקוטים ממדרשים וחיבורים שונים (כגון אבות דר' נתן, מדרש שוחר טוב, יוסיפון, ”ספר רזים”, ספר הגן, ועוד), חידושים מאת בעלי התוספות וחכמים אחרים, בהם: ”יחיאל מפריש”, ”ר' מאיר מרוטינבורק”, ”ר' מנחם יוני”, ”אלעזר בר נתן”, ”ר' יקותיאל”, ”שלחו גאוני אולבינא להר”ר משה ממחבאי”, ”ר' שמעון בן הרב ר' מאיר בר קלונימוס משפירא”, ועוד. בין היתר מופיעים בליקוטים אלה ”לעזים” בגרמנית (באותיות עבריות). הליקוטים על ספרי הנ”ך דורשים אף הם מחקר מיוחד. הם כוללים ליקוטים ממדרשים וחיבורים שונים וכן שמועות וליקוטים מחכמים שונים. בעמ' 374, בתוך הפירוש על תהלים, מחבר הליקוט מזכיר את עצמו בראשי תיבות: ”ומצאתי לי מסייע... וששתי אני יב”מ על אמרתו כמוצא שלל רב”. בעמ' 387: ”זה שמעתי מרבי חנן” (חכם זה נזכר במקומות נוספים, בעיקר בפירוש על ספר איוב). על ספר איוב מופיעות ארבע חטיבות של פירוש. בסוף הפירוש השלישי (עמ' 411) נכתב: ”סליק טעמי איוב מלקוטי הר”ש בן הרב”. בפסקה שלאחר מכן מוזכר: ”ר' יצחק גר”. בעמ' 348, בהוספה ארוכה בשוליים, נכתב: ”...