בידספיריט | הלכות רב אלפס – סלאוויטא,

הלכות רב אלפס – סלאוויטא, תקס”ז-תק”ע – חמשה חלקים – הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב – חתימות והגהות - הלכות רב אלפס (רי”ף), עם מפרשים, ”מרדכי” ותוספתא. סלאוויטא, תקס”ז-תק”ע [1807-1810, דפוס רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא], נדפס על ידי המדפיסים רבי דוב בער סגל ורבי דוב בער ב”ר פסח. עם הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. חמשה חלקים בחמשה כרכים. הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ניתנה אל ”הרב מחזיק הדפוס דק”ק סלאוויטא... שרוצה להעלות על משבח הדפוס שלו ספרי האלפסים”. כמו כן, בהסכמה שנדפסה בתחילת הכרך השני, מאת רבי יהודה ליבוש אויערבאך אב”ד ווישנוויץ, נכתב בפירוש שם המדפיס: ”הרב הה”ג חסידא ופרישא ק”ש מה”ו משה נ”י האב”ד מק”ק סלאוויטא”, וזאת על אף שבשערים נדפסו שמות מדפיסים אחרים (שכנראה היו מנהלי בית הדפוס או שותפיו של רבי משה שפירא, ועל שמם נרשם רשיון ההדפסה – ראה קטלוג 65, עמ' 86). רבי יהודה לייבוש כותב בהמשך הסכמתו: ”תנו עיניכם ביופי ספרי קודש היוצאים ממכבש הדפוס בק”ק הנ”ל, וכי הוד והדר פעלם, אין על עפר משלם בכל דפוסי פולין ואשכנז, זולתי דפוס א”ד [=אמשטרדם]”. בדפי השער, ובדפים נוספים, חתימות וחותמות: ”אברהם שלמה ב”ר שלום מאיר”; ”הק' אברהם שלמה נכד המגיד זצללה”ה בהר”ש [=בן הרב שלום] נ”י”; ”זה הרב אלפסי מישך שייך לי הק' אברהם שלמה גאלדענבום...” [רבי שלמה אברהם גולדנבום (תר”ג-תרע”ז), מדייני צפת, ומחשובי חסידי סדיגורה בארץ. תלמיד חכם מופלג. חידושיו נדפסו בספר ”אשל אברהם” (ירושלים תשנ”ו) ובמקומות נוספים]; ”יוסף ב”ר חיים מחוטין צפת ת”ו”; ”שייך לבית מדרשו של מרן אדמו”ר הרב הצדיק הק' המפורסם ממקאראב שליט”א בעה”ק צפת תו”ב”. עשרות הגהות ארוכות בכתב-יד בדפי מסכת ברכות. חלק מהאותיות שבדפי השער בדיו אדומה. כרך ראשון: [2], נב; יד, יג-יד; ק; מו דף. כרך שני: קפח; כו דף. כרך שלישי: רצ דף. חסרים דפים סט-עב (מדפי ה”מרדכי” השייכים למסכת יבמות. סך הכל חסרים 4 דפים). כרך רביעי: קנו; קטז; קכה-קמג דף. חסר הדף האחרון (מדפי ה”מרדכי” השייכים למסכת בבא בתרא). כרך חמישי: רב; סד, סז-עו דף. חסרים דפים נז-נח מהספירה הראשונה. 34 ס”מ. נייר תכלכל. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. פגעי עש. קרעים בדף השער של הכרך הראשון, משוקם במילוי והדבקת נייר. כרך רביעי – מצב בינוני-גרוע, בחלקו האחרון נזקי עש ורטיבות קשים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכות חדשות. ----------------------------------------------- ---------------------------------------------- על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק”נ-תקצ”ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ”ב-ת”ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת”ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק”נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו”ר הזקן כותב עליו: ”המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים”. בספר ”ספורים נוראים” מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל”ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו”ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו. מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח”ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש”י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח”ל, א', ניו יורק תש”מ, עמ' 199-202; שד”ב לוין, תולדות חב”ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש”ע, עמ' סא). על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן: א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס”א-תקס”ו. היוזם והמו”ל של מהדורה זו, היה האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו”ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש”ס (ראה: אגרות קודש מאת כ”ק אדמו”ר הזקן, ברוקלין תשע”ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו ”מאמר על הדפסת התלמוד”, עמ' קכח: ”תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס”ח ותקע”ז הטובים ממנו”. ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס”ח-תקע”ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו”ר הזקן, המו”ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב ”הסכמה והרשאה” שכתב לו האדמו”ר הזקן, ובו מאשר האדמו”ר הזקן, שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו (ראה להלן תמונת פריט 66, עמ' 105). ג. כרכי המהדורה השלישית נדפסו בין השנים תקע”ז-תקפ”ב. גם בתחילת מהדורה זו נדפס כתב ה”הסכמה והרשאה” של האדמו”ר הזקן.