בידספיריט | תלמוד בבלי, מסכת ברכות –

תלמוד בבלי, מסכת ברכות – סלאוויטא, תקצ”ה – הסכמות ומכתבים בפולמוס סלאוויטא-ווילנא - תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ומשניות סדר זרעים, עם פסקי הרא”ש (ופירושיהם ”מעדני יום טוב” ו”דברי חמודות”), מהרש”א, מהר”ם והגהות ”חכמת שלמה” למהרש”ל, ופירוש המשניות להרמב”ם. סלאוויטא, תקצ”ה 1835. דפוס [רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא, ובנו] האדמו”ר רבי שמואל אברהם שפירא. הסכמות גדולי החסידות: רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי ישראל מרוז'ין, רבי יעקב אריה ליב שפירא מקאוועל [בנו של רבי מרדכי מנשכיז], רבי יצחק מאיר מזינקוב [בנו של ה”אוהב ישראל” מאפטא] ורבי ברוך מרדכי אטינגר אב”ד באברויסק [מחשובי תלמידי בעל התניא]. כרך התלמוד שלפנינו נדפס בשיאו של הפולמוס המפורסם בין מדפיסי סלאוויטא למדפיסי ווילנא, והוא מהספרים האחרונים שנדפסו בבית הדפוס בסלאוויטא לפני סגירתו הטראגית. הכרך שלפנינו הוא מתוך המהדורה הרביעית של ש”ס סלאוויטא, שבמסגרתה הספיקו להשלים רק את מסכתות ברכות, שבת ועירובין (בית הדפוס נסגר על ידי השלטון הרוסי באמצע הדפסת מסכת פסחים, בעקבות העלילה המפורסמת). על המסכתות הבודדות שנדפסו במהדורה זו, כותב ררנ”נ רבינוביץ בספרו 'מאמר על הדפסת התלמוד', עמ' קלח: ” הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו ”. בתחילת הכרך נדפס מאמר מאת המדפיס, האדמו”ר רבי אברהם שמואל שפירא מסלאוויטא, בו מגולל מנקודת מבטו את תחילת הפולמוס עם מדפיסי ווילנא, וכן נדפסו בתחילת הכרך 39 מכתבים והסכמות מגדולי הדור שעמדו לצדם של מדפיסי סלאוויטא, בהם: רבי אברהם אבלי פאסוועלער מווילנא, ה”ישועות יעקב” מלבוב ובנו רבי מרדכי זאב אורנשטיין. במכתבים ובהסכמות נמצא מידע בלעדי רב ויקר ערך על התפתחות הפולמוס המפורסם, בו היו מעורבים כמאתיים מרבני הדור ההוא. באחד משלבי הפולמוס הפיצו מדפיסי ווילנא שמועה, שהרבנים העומדים לצדם הטילו איסור ושמתא על אלו שיקנו את הש”ס הנדפס בסלאוויטא. לאור זאת ביקשו המדפיסים מסלאוויטא מהרבנים שעמדו לצדם שיבטלו את האיסור (אם בכלל הוטל). על כך נענו להם הרבנים והאדמו”רים במכתבים חדשים ונוספים שנדפסו בתחילת מסכת עירובין (ראה קטלוג קדם, 66, פריט 25). לדבריהם, לא רק שאין שום איסור, אלא אדרבה, הם משפיעים שפע ברכות, גשמיות ורוחניות, לכל אלו שיקנו את כרכי הש”ס מסלאוויטא של מהדורה זו: ”הקונים... יתברכו בכל טוב, ויזכו לראות בנים וב[ני] ב[נים] חיים וקימים, עוסקים בתורתינו הקדושה... חיים ושלום וכל טוב בהרווחה לעבודתו ית[ברך] וית[עלה]” (”השרף ממוגלניצה”); ”וכל הקרב קרב לקנות ש”ס ההוא ממדפיסי סלאוויטא יתברך בגודש ברכה... בני חיי ומזוני וכל טוב” (בעל ”אריה דבי עילאי”); ”הממלאים ידם לה' לקנות ספרי הש”ס דק”ק סלאוויטא... יתברכו בברכת טוב, ישאו ברכה מאת ה' מן השמים... ובברכת ה' יעשירו, ויזכו ללמוד ולראות בנים ובני בנים לומדי תורת ה' בהרחבה” (האדמו”ר רבי שרגא פייבל מגריצא); ”כל חכם לב יקח מצוה להעיר אוזן בלימודים, לקנות מספרי הש”ס מסלאוויטא... וההוגים בש”ס המוכשרין כאמור, והקוני'[ם] אותם, יזכו לאור התורה שיאירו עיניהם” (רבי אריה ליב הורוויץ אב”ד סטניסלב). [5], קכד; יג, [1], סח דף. שני שערים בראש הכרך. שער נפרד למשניות זרעים. חלק מהאותיות שבשערים הראשונים נדפסו בדיו אדומה. 40 ס”מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי, פגמים וקרעים בדפים בודדים. הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער הראשון, בחלקו על מסגרת השער. כריכה חדשה. ----------------------------------------------- ----------------------------- על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק”נ-תקצ”ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ”ב-ת”ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת”ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק”נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו”ר הזקן כותב עליו: ”המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים”. בספר ”ספורים נוראים” מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל”ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו”ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו. מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח”ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש”י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח”ל, א', ניו יורק תש”מ, עמ' 199-202; שד”ב לוין, תולדות חב”ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש”ע, עמ' סא). על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן: א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס”א-תקס”ו. היוזם והמו”ל של מהדורה זו, היה האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו”ר הזקן אל רבי משה שפירא,