בידספיריט | תלמוד בבלי, מסכת ברכות –

תלמוד בבלי, מסכת ברכות – סלאוויטא, תקס”ח – ”הסכמה והרשאה” מאת בעל התניא - תלמוד בבלי, מסכת ברכות, עם פסקי הרא”ש, פירוש המשניות להרמב”ם והקדמתו לסדר זרעים ועם ”מבוא התלמוד” לרבי שמואל הנגיד. סלאוויטא, תקס”ח [1808]. [דפוס רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא בנו של הרה”ק רבי פנחס מקוריץ]. עם הסכמות בעל התניא ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב נדפסה קודם לכן במסכת ברכות, סלאוויטא תקס”א, ובטור אורח חיים, סלאוויטא תקס”א. היוזם והמו”ל של המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא (בשנים תקס”א-תקס”ו) בדפוסו של רבי משה שפירא, היה בעל התניא, יחד עם אחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא (ראה להלן). לאחר מכן מכר בעל התניא את זכויות ההדפסה לרבי משה שפירא. בגב דף השער של מסכת ברכות שלפנינו הדפיס רבי משה כתב ”הסכמה והרשאה” שכתב לו בעל התניא ובו מאשר שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו. בהסכמתו המקורית של בעל התניא, ששרדה בכתב-ידו (צולמה ב”אגרות קודש מאת כ”ק אדמו”ר הזקן”, ברוקלין תשע”ב, עמ' שנד), ישנם מספר הבדלים לעומת הנוסח שנדפס לפנינו. הבעל התניא כותב מספר תארי כבוד על רבי משה שפירא, אך אלו הושמטו במהדורה שלפנינו. הבדל נוסף: בעל התניא כותב כי הוא מעביר את כל זכויות ההדפסה, וכן את כל ההגבלות שכתבו הרבנים המסכימים בהסכמותיהם, אל המדפיס רבי משה שפירא ובאי כחו. בהסכמה נכתב כי הרבנים ”גדרו וגזרו... על שאר כל המדפיסים ועל כללות עמב”י שלא לחזור ולהדפיס הש”ס... עד תום משך כ”ה שנים מהתחלת הדפוס הנ”ל ” [=של מהדורת תקס”א-תקס”ו], כלומר שכ”ה השנים מתחילים בשנת תקס”א ומסתיימים בשנת תקפ”ו. הבעל התניא מוסיף (במכתב המקורי): ”חלילה חלילה לשום בר ישראל להשיג גבולו ח”ו לחזור ולהדפיס הש”ס... בשום תחבולה וערמה בעולם, עד כלות הזמן אשר גבלו הגאונים הנ”ל בהסכמותיהם הנ”ל”. במשפט זה האחרון חלו ידיים בשעת ההדפסה ובמקומו נדפס: ”עד כלות חמשה ועשרים שנה מיום כלות הדפוס הנ”ל ” – כלומר, שכ”ה השנים מתחילים בשנת תקס”ו והם אמורים להסתיים בשנת תקצ”א (משפט זה כמובן סותר את המשפט הראשון בו נכתב במפורש שהתקופה חלה ”מהתחלת הדפוס הנ”ל”, כלומר מראשית ההדפסה של מהדורת תקס”א-תקס”ו). לפנינו נדפס משפט נוסף שאינו מופיע בהסכמה המקורית שבכתב-יד: ”הן בתבנית זה הן בתבנית אחר”. [3], ב-ק דף. דף ”פסקי תוספות” שאחרי השער נכרך פעמיים. 35.5 ס”מ. נייר תכלכל. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. סימני עש. דף השער ושני הדפים שאחריו בגודל שונה מעט (יתכן והושלמו מעותק אחר). כריכת עור חדשה. ----------------------------------------------- ----------------------------------- על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק”נ-תקצ”ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ”ב-ת”ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת”ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק”נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו”ר הזקן כותב עליו: ”המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים”. בספר ”ספורים נוראים” מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל”ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו”ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו. מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח”ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש”י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח”ל, א', ניו יורק תש”מ, עמ' 199-202; שד”ב לוין, תולדות חב”ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש”ע, עמ' סא). על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן: א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס”א-תקס”ו. היוזם והמו”ל של מהדורה זו, היה האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו”ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש”ס (ראה: אגרות קודש מאת כ”ק אדמו”ר הזקן, ברוקלין תשע”ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו ”מאמר על הדפסת התלמוד”, עמ' קכח: ”תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס”ח ותקע”ז הטובים ממנו ”. ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס”ח-תקע”ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו”ר הזקן, המו”ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב ”הסכמה והרשאה” שכתב לו האדמו”ר הזקן, ובו מאשר האדמו”ר הזקן,