בידספיריט | תיק החקירה של האדמו”ר רבי

תיק החקירה של האדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין בימיו הראשונים בסדיגורה – שלוש חתימות בכתב-יד קודשו – פרוטוקולים מחקירותיו של האדמו”ר, ובהם פרטים רבים לא ידועים על חייו ומשפחתו, ועל נתיב בריחתו המדויק מרוסיה לסדיגורה שבבוקובינה האוסטרית, כולל תאריכים ומקומות שאינם מתועדים – סדיגורה, אדר-ניסן תר”ב / תעודת מסע באמצעותה הבריח האדמו”ר את הגבול הרוסי – יאסי, שבט תר”ב / מסמכים נוספים הנוגעים לפרשה – סדיגורה, טשרנוביץ, למברג ונדבורנה, תר”ב-תר”ג - תיק החקירה של האדמו”ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, ובו תעודות ומסמכים רשמיים מחקירת האדמו”ר שנערכה בימים הראשונים לאחר התיישבותו בסדיגורה, בשעה שסכנת הסגרה לרוסיה ריחפה מעל לראשו. התיק מכיל: פרוטוקולים מחקירותיהם של האדמו”ר ומלוויו, ראשי הקהילה היהודית והנוצרית בסדיגורה, ועדים נוספים; תעודת מסע צרפתית עמה הבריח האדמו”ר את הגבול; מסמכים, מכתבים ותזכירים שנשלחו על ידי האדמו”ר ומקורביו ועל ידי משרדי המחוז השונים של בוקובינה, גליציה ומולדובה, העוסקים, בין השאר, בהיתר המגורים של האדמו”ר בסדיגורה; ועוד. סדיגורה, טשרנוביץ, למברג, יאסי ונדבורנה, ינואר 1842 - יולי 1843 [שבט תר”ב - אב תר”ג]. גרמנית. שלוש חתימות בכתב-יד האדמו”ר . בשנת תקצ”ח, עקב הלשנות ועלילות, נאסר האדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין על ידי שלטונות רוסיה וישב קרוב לשנתיים בכלא. גם לאחר שחרורו, המשיכו השלטונות הרוסים להצר את צעדיו, ובשנת תר”ב נמלט האדמו”ר משטחי רוסיה. לאחר תלאות ונדודים רבים התיישב בעיירה סדיגורה שבבוקובינה, שהייתה חלק משטחי האימפריה האוסטרית. הרוסים, שביקשו להשיב לשטחם את האדמו”ר הנמלט, הגישו בקשת הסגרה לאוסטרים. שלטונות אוסטריה לא נעתרו לבקשת ההסגרה, אך החליטו לפתוח בחקירה עצמאית מקיפה על זהותו של האדמו”ר, אופן חצייתו הלא חוקית את הגבול, מטרת הגעתו לסדיגורה וכוונותיו העתידיות בה (אודות מאורעות אלו ראה להלן בהרחבה). לפנינו תיק החקירה ההיסטורי, ובו פרוטוקולים מקוריים של החקירות שנערכו על ידי שלטונות אוסטריה בשלהי חורף תר”ב, ומסמכים נוספים. בתיק נחשפים לראשונה פרטים רבים לא ידועים על חייו האישיים של האדמו”ר, על משפחתו ומשפחת אשתו, ומידע רב אודות נתיב בריחתו של האדמו”ר ומסעותיו ברחבי נסיכויות בסרביה, מולדובה, גליציה ובוקובינה, קודם להתיישבותו בסדיגורה, עם פירוט מדוקדק של התאריכים והמקומות, ושל האנשים שליווהו וסייעו לו בדרכו המסוכנת, וכן נתונים נוספים מעניינים אודותיו. סמוך לבואו של האדמו”ר לסדיגורה בערבו של יום חמישי אור ל-א' אדר תר”ב (10 בפברואר 1842), נשלח חוקר מיוחד בשם וגנר (Wagner), שהתמנה על ידי המשרד המחוזי בטשרנוביץ, לחקור את הפרשה. בחקירתו הזדהה האדמו”ר תחת שם בדוי: ישראל דוננפלד (ראה בהרחבה להלן). החקירה ארכה כחודש ימים, ז' אדר – ב' ניסן תר”ב (17 בפברואר - 13 במרץ 1842), ובמסגרתה נחקרו האדמו”ר ושלושת מלוויו שחצו עמו את הגבול, שמונה עדים יהודים ונוצרים בני העיר סדיגורה וסביבתה, וראשי הקהילה היהודית והנוצרית של סדיגורה. החקירה התנהלה בשפה הגרמנית (בחקירתו, האדמו”ר משיב לחוקר שהוא דובר גרמנית אך לא כותב בה) וכללה מאה שבעים ושש שאלות ותשובות, חתומות בידי החוקר ובידי כל אחד מן הנחקרים בסיומה של כל חקירה. לפנינו עשרות דפי פרוטוקול, כתובים משני צדיהם בכתב-יד בגרמנית. עם שלוש חתימות בכתב-יד קודשו של האדמו”ר. יום החקירה הראשון החל בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי ז' אדר תר”ב (17 בפברואר 1842) בביתו של האדמו”ר בסדיגורה. עקב חוליו וחלישותו של האדמו”ר, נערכה החקירה כשהאדמו”ר ”שוכב על מיטתו... ועשרת הדברות על מצחו [=תפילין]”. החקירה נמשכה עד לרדת הליל וכללה שלושים ושש שאלות (שאלות 1-36). כשבועיים מאוחר יותר, בי”ט אדר (1 במרץ), נערכה חקירת המשך של האדמו”ר על ידי אותו חוקר, בעקבות תזכיר שהתקבל מידי השלטונות הרוסים ביאס עם מידע חדש בעניינו של האדמו”ר (תזכיר זה מופיע אף הוא בתיק שלפנינו). חקירה זו כללה שתי שאלות נוספות (שאלות 49-50). מלבד האדמו”ר נחקרו על ידי החוקר המחוזי: מיכל (ב”ר יעקב) גולדנטל, נתין צרפתי תושב יאס, שבחסות תעודת המסע הצרפתית שלו הבריחו האדמו”ר ומלוויו את הגבול (שאלות 37-48); המשמש יעדל ב”ר פישל (שאלות 153-164); העגלון שמואל בער (שאלות 165-176); משה דוננפלד, אחיו המדומה של האדמו”ר (שאלות 51-54); מספר יהודים מתושבי סדיגורה: בייניש עבנר, ראש הקהילה היהודית בסדיגורה (שאלות 55-66), הירש פרולה (שאלות 67-78) ואחיו וולף פרולה (שאלות 79-90), שרול קיפל (שאלות 91-102) ויעקב גרוניך (שאלות 103-115); ראשי הקהילה היהודית בסדיגורה (שאלות 116-120); השופט הנוצרי של סדיגורה (שאלות 121-134); תושב נוצרי מסדיגורה (שאלות 135-144); ראשי הקהילה הנוצרית בסדיגורה (שאלות 145-148); השלטון המקומי בסדיגורה (שאלות 149-152). לחקירת החוקר המחוזי קדמה חקירה קצרה מטעם השלטון המקומי של סדיגורה. החקירה נערכה ביום ראשון ג' אדר תר”ב (13 בפברואר 1842), שלושה ימים לאחר בואו של האדמו”ר לסדיגורה, ובמסגרתה נשאל האדמו”ר ארבע שאלות, עליהן השיב תשובות מפורטות. חתימות האדמו”ר מופיעות בפרוטוקולים אלו בשלושה מקומות: עם פתיחת חקירת החוקר המחוזי בבוקרו של יום ז' אדר (לפני הצגת השאלות), בסיום החקירה בערבו של אותו יום (לאחר תשובה 36), ובתום חקירת ההמשך בי”ט אדר (לאחר תשובה 50). בשלושת המקומות הללו חותם האדמו”ר בשמו ”ישראל” בלבד, ולא כפי שנהג לחתום, בשמו ובשם אביו, ”ישראל במהור”ר שלום” (כאן נשמט שם אביו מאחר והאדמו”ר השתמש בזהות בדויה, כישראל בנם של הרץ ופייגה דוננפלד מסדיגורה, ראה להלן בהרחבה). בתיק מופיעות שתי חתימות נוספות בשמו של האדמו”ר, אך הן נכתבו כפי הנראה בידי אחד ממקורביו: בתום החקירה המקדמית בג' אדר (על ידי החוקר המקומי מסדיגורה) חתום ”ישראל פרידמאן געבורנ דאנין פעלד [=נולד דוננפלד]”,