בידספיריט | חסד לאברהם (לרבי אברהם המלאך)

חסד לאברהם (לרבי אברהם המלאך) – טשרנוביץ, תרי”א, 1851 – מהדורה ראשונה – נדפס במצוות נכדו האדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין - ספר חסד לאברהם, מאמרים עמוקים בקבלה וחסידות, על פרשיות התורה ועניינים שונים, מאת רבי אברהם המלאך (בנו יחידו של המגיד ממזריטש), עם ליקוטים נוספים מאת רבי אברהם מקאליסק וכמה מגדולי החסידות. טשרנוביץ, דפוס משלם הילער, תרי”א [1851]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות נכדו האדמו”ר הרה”ק רבי ישראל מרוז'ין ובניו האדמו”רים. שם הספר ”חסד לאברהם” ניתן על ידי רבי ישראל מרוז'ין, נכדו של המחבר הרה”ק רבי אברהם המלאך. בהסכמתו הנדירה, שנכתבה פחות מחודש לפני פטירתו, מספר רבי ישראל מרוז'ין כי בידיו היו ”כתבי קודש” על התורה מזקנו רבי אברהם המלאך, אך בתקופת מאסרו (בשנים תקצ”ח-ת”ר) אבדו כתבים אלה. לאחר שכמעט התייאש מלמצוא אותם הצליח רבי חיים הלוי מברדיטשוב, מו”ל הספר, להשיג את הכתבים: ”...אחרי אשר נואשתי מהם כי נכחדו מני בעת משפחות גוים קראו עלי שטנה, בקשתים ולא מצאתים, עד שקם איש שלומי... מו”ה חיים הלוי מבארדטישוב ואזר כגבר חלציו לחפש אבני נזר אלה וימצאם אף הביאם לידי...”. בקולופון בדף כב/1 מופיעים פרטים נוספים. שם כותב המו”ל כי הכתבים המקוריים אותם ירש רבי ישראל מרוז'ין מזקנו ”נגנבו מאתו בעת המבוכה הארורה”, אך הוא יגע ומצא ”בצלמם כדמותם אצל הרב הקדוש איש אלהים מוהר”ר אהרן מטשארנאביל, מועתקים אות באות מכתבי קודש הרב המנוח... מוהר”ר אברהם המלאך...”. לאחר פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין חשש המו”ל כי לא יאמינו לו שקיבל הסכמה מרבי ישראל מרוז'ין ועל כן ביקש הסכמה נוספת מבניו האדמו”רים, רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב מסדיגורה. בהסכמתם הם כותבים: ”...לאשר עברו איזה שבועות אחדים מנתינת ההסכמה עד התחלת ההדפסה וביני ביני נלקח ממנו מחמד עינינו, אבינו אור עולם... וירפו ידי הרבני... מה”ו חיים הלוי המביא לבית הדפוס כי אמר הן לא יאמינו לי, כי יאמרו לא נראה אליך הקדוש בהסכמתו, לזאת לאחזוקי גברא קאתינן ולאסהודי עליה כי הסכמתו אמת...”. בספר שלפנינו נדפסו לראשונה מאמרים של כמה מגדולי החסידות: רבי אברהם מקאליסק; רבי מרדכי מטשרנוביל; רבי דוד ממיקולייב; רבי שלום שכנא מפהרוביטש (בנו של רבי אברהם המלאך ואביו של רבי ישראל מרוז'ין); רבי שמואל מקאמינקא; רבי ברוך ממז'יבוז'; ו”מכתב קודש” מאת רבי פנחס מקוריץ. בסוף הספר נדפס: ”ביאור עשר ספירות על דרך העבודה, מצדיק אחד תלמיד הצדיק הקדוש הגאון אב”ד דק”ק בארדיטשוב”. לאמיתו של דבר, מדובר במאמר של האדמו”ר הזקן מלאדי שנדפס בספר התניא, בחלק ”אגרת הקודש” בסימן טו (נדפס לראשונה בתניא מהדורת שקלוב תקע”ד), ובטעות נדפס לפנינו על שם אחר (ראו: חיים ליברמן, אהל רח”ל, ג, עמ' 467-476). חתימה בדף השער: ”משה אליאש, גערלא” – כנראה בנו של רבי יעקב שמואל אליאש אב”ד גערלא (תר”ס-תש”ה). חותמות בעלות של רבי יעקב לנדא, אב”ד בני ברק – הגאון רבי יעקב לנדא (תרנ”ג-תשמ”ו), מגדולי הרבנים בדור האחרון. בנו ומממלא מקומו של הגאון החב”די רבי משה יהודה ליב לנדא אב”ד קורניץ (תרי”ג-תרע”ג). בשלהי מלחמת העולם הראשונה התגורר בעיר רוסטוב במחיצתו של אדמו”ר הרש”ב מליובאוויטש, והיה איש סודו בענייני הלכה ובענייני הכלל. לאחר נישואיו לרבנית מינה (ממשפחת רבינוביץ מהעיר טלז, נכדת רבי זלמן שמחה טרויב אב”ד קידאן) כיהן ברבנות בעיר ליבוי (לטביה). בשנות התר”צ עלה לארץ ישראל, ובשנת תרצ”ו התקבל לרבנות המושבה בני ברק, בגיבויו של בעל ה”חזון איש”. ברבנות העיר בני ברק כיהן כחמישים שנה והעמיד בעוז את ענייני ההלכה, הכשרות וההנהגה החרדית בעיר. [2], מ דף. 22.5 ס”מ. מצב בינוני עד בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים במרבית הדפים. סימני עש רבים (חלקם גדולים), עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. בדף כו הודבק נייר על כחצי מהעמוד הריק (עם חותמות דיו גדולות מעבר לדף זה, מוסתרות). כריכה ישנה. ישנם טפסים מהם נשמט מדף השער מקום הדפוס, כפי הנראה כדי להקל על הפצת הספר ברוסיה. מקור: אוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.