בידספיריט | ”ילקוט שמעוני” – שני החלקים

”ילקוט שמעוני” – שני החלקים – ליוורנו, ת”י-תי”ז, 1649-1656 – הספר העברי הראשון שנדפס בליוורנו - ספר ילקוט שמעוני, עם פירוש ברית אברהם מאת רבי אברהם גדליה ”תושב ירושלם”, חלק ראשון על התורה, וחלק שני על נביאים וכתובים. ליוורנו, דפוס יבי”ג (ידידיה בן יצחק גבאי – בעל ”כף נחת”), ת”י-תי”ז [1649-1656]. שני כרכים. בראש החלק הראשון (דף ג1), מופיעה ”אגרת שלוחה מבעל הדפוס”, בה מספר המדפיס על ייסוד בית הדפוס בליוורנו: ”כמה יגיעות יגעתי וכמה טרחות טרחתי, אני בעל הדפוס ידידיה... כי זה הרבה שנים אשר לאט לאט הוצאתי יקר ככר לשום דפוס גדולה... ותקנתי אותיות הרבה מהרבה לשונות קדושים ולועזים, וגם רבות אחרים אשר לשונם אין אתנו... מלפנים כזאת לא היתה, כאשר עיניך תחזינה משרים... ויפקח אלהים את עיני ויראני את ארץ ליוורנו, מקום בנוי כמו רמים משנים קדמוניות... בחסד אהבה וחבה חבק אותי מעלת הדוכוס הגדול... ונתן לי מקום בעיר הנזכרת להקים הדפוס הזה, וזה החלתי לעשות הספר הזה אשר הובא מעיר הקדושה מירושלם תוב”ב...”. בסופם של שני הכרכים נדפסו דברי סיום מאת המדפיס. בדף השער של החלק הראשון, רישום בעלות: ”עלה לחקנו[?] בועז ונתן[?] לבית ברוך” [משפחת ”לבית ברוך” (De Benedetti) חיו במספר קהילות בחבל פיימונטה בצפון–מערב איטליה]. בדף השער של הכרך הראשון, מופיעות גם חותמות רבות (מטושטשות) של החכם התימני משעריים ע”י רחובות: ”חכם דוד בן שלום נדב, מושב שערים א”י”. שני כרכים. חלק ראשון (תורה): תקנ, [1] דף. חלק שני (נביאים וכתובים): רפט דף. שיבוש בסדר דפים צג-צד, קלד-קלז, רעג-רעד. 33 ס”מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני, דפים רבים בכרך הראשון במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, קרעים וקרעים חסרים, בדפי השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט (השערים שוקמו במילוי נייר). חותמות. כריכות קלף ישנות ומעט פגומות, עם שדרות חדשות. הספר העברי הראשון שנדפס בליוורנו (ראו: פרידברג, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, עמ' 86; מ' בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה, עמ' 64). מהדורה זו של ספר ”ילקוט שמעוני”, שונה מכל דפוסי הילקוט שנדפסו לפניו, כאשר המדפיס הגיה הרבה מהמאמרים ”על פי כתבי יד קדמונים ומדויקים” ואף הוסיף מאמרים שלמים שלא הובאו בילקוט שמעוני. הדפוס העברי הראשון בליוורנו נוסד בשנת ת”י (1650) על ידי ידידיה גבאי, בנו של רבי יצחק גבאי מחבר הפירוש ”כף נחת” על המשניות. הדפוס פעל שם תשע שנים בלבד ורק לאחר שמונים ושתים שנה נתחדש הדפוס העברי בליוורנו. בנו של ידידיה גבאי, אברהם, עבר לאיזמיר ובשנת תי”ז הקים בה את בית הדפוס הראשון. מאוחר יותר עבר דפוס משפחת גבאי לשאלוניקי. בסוף שני הכרכים, כמו בספרים אחרים שהדפיסו בני המשפחה, מופיעים שלושה כתרים (בדומה לסמל המדפיס בראגאדין בוונציה), עם כיתוב שנוסף כרמז על שם המשפחה ”שלושה כתרים הם וכתר שם טוב עולה על גביהם” (המילה ”גביהם” רומזת לשם המשפחה ”גבאי”; בכרך הראשון המילה האחרונה היא ”גביה”ן”, עם סימון מרכאות להדגשת המליצה).