בידספיריט | מנורת חנוכה בארוקית גדולה עשויה

מנורת חנוכה בארוקית גדולה עשויה כסף לתלייה בבית-כנסת – ונציה, המחצית הראשונה של המאה ה-18 - מנורת חנוכה לבית כנסת. ונציה, המחצית הראשונה של המאה ה-18. כסף רקוע ומוחתם (חתום מספר פעמים בחותמות העיר ונציה (האריה של סן מרקו) ובחותמות בוחן הכסף (Saggiatore), זואן פרמודה (Zuanne Premuda) פעל בשנים 1712-1749, האותיות ZP וביניהן ציפור); עץ; פח-ברזל צבוע. מנורת חנוכה ונציאנית גדולה ונדירה, מעוצבת בסגנון בארוקי, אשר נועדה לתלייה בבית הכנסת. הדופן האחורית עשויה יריעת פח-כסף גדולה הרקועה בדגמים צמחיים עשירים, עם רוקיות ועלי אקנתוס בעיצוב האופייני לבארוק. השמש ושמונת הבזיכים קבועים בקצות מתלים מאונקלים ומעוצבים כקעריות בעלות פיות צבוטות. הדופן האחורית קבועה אל לוח עץ עבה, בן-התקופה, אשר נועד לתלייה על הקיר, עם מתלה ברזל בחלקו העליון. מנורות חנוכה איטלקיות מכסף מהמאה ה-18 הנן נדירות ביותר, שכן מרבית המנורות מתקופה זו נוצרו מפליז או מברונזה ונועדו לשימוש ביתי. מבין מנורות החנוכה האיטלקיות העשויות כסף מן המאה ה-18 מרבית הדוגמאות הידועות נוצרו ברומא, עיצובן שונה במקצת מעיצוב המנורה שלפנינו, רובן שמורות כיום באוספים מוזיאליים ורק מנורות אחדות נמצאות בידיים פרטיות. המנורה שלפנינו מתייחדת אפוא בכמה מאפיינים עיקריים: ראשית בעיצובה ובממדיה החריגים ויוצאי הדופן, שנית בייעודה השימושי כמנורת בית כנסת (ולא כמנורה לשימוש ביתי), שלישית במוצאה הוונציאני (ולא הרומאי), ורביעית – בתיארוכה המוקדם יחסית. עיטורי המנורה מזכירים בסגנונם עיטורים המופיעים על גבי כריכות ונציאניות של ספרי קודש יהודיים מהמאה ה-18, אשר חלקן נוצרו מן הסתם באותה סדנה בה נוצרה מנורה זו. עיטורים רקועים בסגנון דומה מופיעים גם על כלי כסף יהודיים אחרים מאותה תקופה, דוגמת עיטורי תורה וכלים לבשמים. בהתאם לכך, גם חותמתו של בוחן-הכסף זואן פרמודה מופיעה על כמה וכמה חפצי יודאיקה מאותה תקופה, בהם: כריכות כסף יהודיות (ראו: ”קדם”, מכירה 92, פריט 116; מכירה 101, פריט 36; סותבי'ס, 14 בדצמבר 2011, פריט 19; 20 בדצמבר 2017, פריט 71), ”נר תמיד” (סותבי'ס, 14 בדצמבר 2011, פריט 40), כלי לבשמים (בונהמס, 21 בנובמבר 2007, פריט 186) וזוג ”רימונים” וכתר תורה (לפנים באוסף שטיינהרדט, סותבי'ס, 29 באפריל 2013, פריט 77). למנורות איטלקיות אחרות עשויות כסף מהמאה ה-18, ראו: מוזיאון יהדות איטליה בירושלים, ON 1404, ON 0383; המוזיאון היהודי של רומא, inv. 284 (1941), 461 (1904), inv. 216 (1941), 339 (1904), inv. 211 (1941), 70 (1904); מוזיאון האמנות של נורת' קרוליינה בראלי, 2024.18.1; מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, 2018.89; המוזיאון היהודי בניו יורק, S 262. מנורה נוספת, המזכירה בעיצובה את המנורה שלפנינו, הינה מנורת חנוכה של חברת ”מתיר אסורים” מפירנצה (אוסף הקהילה היהודית של פירנצה), אשר הוצגה בתערוכה Gardens and Ghettos במוזיאון היהודי בניו יורק (ראו קטלוג התערוכה, 1989, מס' 191). גובה: 40.5 ס”מ, רוחב: 48.5 ס”מ, עומק: 11.5 ס”מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. שברים קלים, כיפופים ותיקוני הלחמה ישנים בכסף, בעיקר בשוליים ובקצות העיטורים. כמה קדחים בדופן האחורית, עדות למסמרים חסרים. כיפופים ותיקון-הלחמה במתלי הבזיכים. חלודה באומי הברגים בצדה האחורי. פיסה חסרה ובקע בתשתית העץ. שני לוחות מתכת חדשים לחיזוק קבועים מאחור. בכמה מקומות לוח הכסף רופף בקיבועו לתשתית העץ. שאריות צבע וטיח בתשתית העץ. אל המנורה מצורף אגן נטף גדול, (ייתכן כי מעט מאוחר יותר), עשוי פח-ברזל מכופף וצבוע, אשר היה קבוע בחלקה התחתון של הדופן האחורית, מאחור, באמצעות הברגים והאומים של מתלי הבזיכים. חלודה, כיפופים ושברים באגן הנטף. ספרות: Donaver-Dabbene, Argenti italiani del Settecento (2000), no. 412; Consacrati al Signore, Argenti del Museo Ebraico di Roma, edited by Dora Liscia Bemporad and Davide Spagnoletto, Sillabe, Livorno, 2024, pp. 342-345.