בידספיריט | כרך בכתב-יד, פנקס הקהילה היהודית

כרך בכתב-יד, פנקס הקהילה היהודית באנקונה – תנ”ב-תק”י (1692-1750) – עשרות עמודים בכתב-ידו של רבי שמשון מורפורגו בעל ”שמש צדקה” וכמאה חתימות שלו - כתב-יד, פנקס הקהילה היהודית באנקונה. אנקונה, תנ”ב-תק”י [1692-1750]. איטלקית, עם מונחים ורישומים בעברית וכמה מסמכים בלטינית. הפנקס שלפנינו מספק תיעוד היסטורי נדיר ורחב-יריעה של החיים בגטו היהודי באנקונה בשלהי המאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18. דפי הפנקס כוללים 249 סעיפים, שנכתבו במשך כשישים שנה ברציפות, ובהם מתועדים החלטות, תקנות, פרוטוקולים, דיונים ומסמכים של הקהילה. אלו משרטטים את מארג המוסדות הדתיים, החברתיים, הפוליטיים והכלכליים של הקהילה ואת יחסיה המורכבים אל מול השלטונות. הסעיפים חתומים בחתימות-ידם (באיטלקית) של כמה מגדולי רבני אנקונה ודייניה לאורך התקופה: רבי יוסף פיאמיטה, חתנו רבי שמשון מורפורגו, הדיין רבי אברהם אלקוסטנטיני, בנו הדיין רבי יצחק אלקוסטנטיני, רבי אליהו מוג'אג'ון, רבי יעקב ישראל בן פורת, רבי יחיאל (וידאל) ב”ר יעקב הכהן ורבי שבתי בן מרדכי פנציירי. חתימותיהם של רבי יוסף פיאמיטה ושל רבי אברהם אלקוסטנטיני מופיעות בדף 24 גם בעברית. דפי הפנקס נכתבו בידי שמונה מסופריה הרשמיים של הקהילה, ומוזכרים בהם מאות שמות של בני הקהילה, פרנסיה, מנהיגיה ורבניה. סופרי הקהילה המוקדמים הם רבי שמואל ויואנטי ובנו רבי יעקב ויואנטי, רבי מנשה פנציירי, רבי בנימין ברפאל והדיין רבי יצחק אלקוסטנטיני. החל משנת תס”ט (1709) הופקדה משרת סופר הקהילה בידיו של רבי שמשון מורפורגו בעל ”שמש צדקה” ורבה של קהילת אנקונה. חלק ניכר מן הפנקס – כשלושים דפים מלאים (סעיפים 66-169) – כתוב בכתיבת ידו, ובסוף כל סעיף מופיעה חתימת-ידו (באותיות לועזיות). בסך הכול מופיעות בפנקס כמאה חתימות אוטוגרפיות שלו. רבי שמשון החל את תפקידו כסופר הקהילה עוד בזמן כהונתו של חמיו, רבי יוסף פיאמיטה, כרבה של אנקונה. לאחר פטירת חמיו, המשיך בתפקיד זה לצד כהונתו הרשמית כרב העיר. ההחלטות והפרוטוקולים משרטטים את התבססות מעמדו לאורך השנים: החל מההחלטה על מינויו לסופר בשנת תס”ט (סעיף 48); חידוש העסקתו (סעיף 69); העלאת שכרו (סעיפים 96, 109); ועד להחלטה על פיצול משכורתו עבור כפל תפקידיו כסופר וכרב הקהילה (סעיף 116). הרישום והחתימה האחרונים שלו מופיעים בחודש אדר ת”ק (סעיף 169). חודש בלבד לאחר מכן (סעיף 170) מתעד סופר אחר את הידיעה המרה (תרגום מאיטלקית): ”...שהלך לעולמו, לאסוננו, זכר קדוש לברכה, האדון הרב שמשון מורפורגו זצוק”ל...”. בסעיף 172 (ניסן ת”ק) כבר מתועד מינוי בנו, רבי משה חיים שבתי מורפורגו, ליורשו בתפקיד, אשר המשיך בכתיבת הפנקס לסירוגין עם בן-משפחה נוסף, רבי יוסף מורפורגו. כמה מסעיפי הפנקס מתעדים הסמכה לרבנות והענקת תואר ”חבר” לכמה מחכמי העיר: בסעיף 55 משנת תע”ג מוענק התואר ”חבר” לרבי אליהו מוג'אג'ון; בסעיף 79 משנת תע”ו מוענק התואר ”חבר” לרבי יצחק אלקוסטנטיני; בסעיף 158 משנת תצ”ח מוענק התואר ”חבר” לרבי יחיאל (וידאל) ב”ר יעקב הכהן; ובסעיף 171 משנת ת”ק מוענק התואר ”חבר” לרבי משה חיים שבתי מורפורגו. בגוף הטקסט של הסעיפים משולבים מינוחים וביטויים רבים בעברית. במספר מקומות מופיעים גם רישומים ארוכים יותר בעברית. לאחר סעיף 42, מופיע רישום מחודש תמוז תס”ט, בכתיבת ידו וחתימתו של רבי יוסף פיאמיטה, על ביטול התקנות שבסעיף זה: ”בראותינו אנו ח”מ שבשגגה שיוצא הרבה מהקק”י עוברים דברי התקנות הנ”ל וכדי להרים מכשול מקהל קדשנו הסכמנו לבטלם ומה גם עתה שכבר רובי הדברים שרצינו לתקנם נתקנו מאליהם ולכן אנחנו כולנו בלב א' והסכמה א' שאנחנו מבארים שהתקנות הנ”ל כולם בטלים ומבוטלים וחשובים כחרש הנשבר שאין בו ממש...”. על רישום זה הוסיף את חתימתו גם רבי אברהם אלקוסטנטיני. בסעיף 225 מתוארת הגעתו של שד”ר ירושלים רבי אברהם ן' אשר והחלטת הקהילה להעניק ליישוב היהודי בארץ ישראל קצבה שנתית קבועה למשך עשר שנים; בשולי הסעיף מופיע רישום בעברית בכתב-ידו וחתימתו של השד”ר: ”אני הצעיר הח”מ שליח ומורשה ירושלם תוב”ב מאשר ומקיים התנאי האמור למעלה בכח הרשאתי וכאשר התנו וכתבו שרי יאודה וירושלם פקידי קושט'[א] יע”א כמפורש בכתב הכוללות שלהם והיה זה יום ג' לח' ניסן ש' ת”ק וששה ליצירה, הצעיר אברהם ן' אשר ס”ט”. בסעיף 232 מופיעה תקנה האוסרת משחקי מזל והימורים בגטו, ובשוליה רישום בעברית המטיל עונש חרם ונידוי על המהמרים, חתום בחתימות-ידם של רבי יצחק אלקוסטנטיני, רבי יחיאל (וידאל) בן יעקב הכהן ורבי משה חיים שבתי מורפורגו. הפנקס שלפנינו מציג את שגרת החיים בגטו ומשקף את המבנה החברתי והארגוני של הקהילה ומוסדותיה. סעיפי הפנקס מסדירים את תחומי הדת, החינוך, המוסר, החברה, הכלכלה והרווחה של הקהילה. הם עוסקים בהסדרת הליכי בחירות ומינויים, תנאי שכרם של נושאי המשרה, הענקת כיבודים ועליות בבית הכנסת, תקצוב התלמוד תורה ומוסדות החינוך, שומות ומיסים המוטלים על חברי הקהילה, מיסוי סחורות ומוצרי צריכה, וקביעת נהלים לשמירה על הסדר הציבורי כגון הרחקת זרים וגירוש נוודים מן הגטו. במקביל, מופיעות הגבלות ואיסורים שונים: איסור על הקמת ”מניינים” פרטיים, הגבלת שכר הדירה בגטו לשם הגנה על שוכרים עניים, אכיפת חוקי צניעות, הגבלת מספר המשתתפים בשמחות, מניעת מופעי ראווה, ואיסור משחקי קלפים והימורים. הפרוטוקולים משקפים גם את מערכת היחסים המורכבת אל מול השלטונות. מתועדת בהם ההתנהלות הסבוכה מול רשויות הכנסייה ברומא (העיר אנקונה השתייכה באותה עת ל”מדינת האפיפיור”), ניהול סכסוכים משפטיים בפני ערכאות, פריסת חובות כבדים של הקופה הציבורית, וקביעת מיסים פנימיים כדי לעמוד בדרישות האוצר הממשלתי. החיכוך היומיומי עם הסביבה הנוצרית מתבטא, בין היתר, באיסור חוזר ונשנה על העסקת משרתות ומינקות נוצריות בבתי היהודים. כמו כן, בדפי הפנקס מועתקים מספר צווים,