בידספיריט | חידושי הלכות למהרש”א, חלק ראשון

חידושי הלכות למהרש”א, חלק ראשון – לובלין, שע”ב, 1611 – מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר– נדיר במיוחד - ספר חידושי הלכות על התלמוד, חלק ראשון, מאת רבי שמואל אליעזר הלוי איידלש – המהרש”א. לובלין, דפוס צבי בן אברה[ם] קלונימוס יפה, שע”ב [1611]. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר. מסגרת שער מעוטרת בחיתוך עץ. הכרך שלפנינו הוא החלק הראשון מחידושי ההלכות, אותם הדפיס המהרש”א בלובלין, והוא כולל חידושים על שמונה-עשרה מסכתות: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, שבועות, עבודה זרה, מכות, הוריות, חולין, בכורות, ראש השנה, סוכה, חגיגה, מגילה, תענית, מועד קטן, סוטה ונדרים. החלק השני מחידושי ההלכות, שאינו לפנינו, נדפס בלובלין בשנת שפ”א, וכלל חידושים על עשר מסכתות נוספות: ברכות, מנחות, שבת, עירובין, פסחים, יומא, ביצה, כתובות, גיטין וקדושין (לצד מסכתות אלו כללה מהדורה זו גם את שמונה-עשרה המסכתות שלפנינו). כפי שנזכר בדף השער שלפנינו, להדפסת כרך זה קדמו שלוש הדפסות של חידושי המחבר, על שלוש מסכתות (חלקן בעלום שמו): ”זכרון דברים למקומות העיון” על פרק ראשון של יבמות (פראג, שנ”ח); ”חידושים ממסכת י”ט [ביצה] ומס' יבמות”, (באזל, שנ”ט-ש”ס; ראו: מכירת קדם 108 פריט 87); ”חדושים מסכת נדה” (פראג, שס”ב). בהקדמת המחבר שבדף [2], כותב המהרש”א כי גם בחידושי ההלכות וגם בחידושי האגדות החליט לעסוק בפשטי הדברים, מפני שאין לו עסק בנסתרות ובמופלא ממנו. כמו כן מציג המהרש”א את חיבורו בענווה רבה, תוך הימנעות מלייחס את החיבור לפועלו האישי בלבד: ”ואף גם בזאת היו עמי תמיד בישיבה חברים המקשיבים ומסכימים על זה, לילך בכל השמועות איזה דרך ישכון אור הפשוטו של כל דבר, ועלה בידי שמץ מנהו... ואמרתי להעלות זכרונם לפני תמיד על ספר...”. לקראת סופה של ההקדמה מצר המהרש”א על בחירתו להפריד את חידושי ההלכות וחידושי האגדות לשני חיבורים נפרדים, ועל כך שלא הלך בעקבות חכמי התלמוד שחיברו את ההלכות והאגדות ביחד. הוא מבקש מן המעיין שיעיין בשני החיבורים יחד בעת לימודו. בעקבות דבריו אלו החליטו מדפיסי מיץ להדפיס במהדורת הש”ס שלהם את שני החיבורים כשהם משולבים זה בזה. כדי לערוך היכר בין חידושי האגדות לחידושי ההלכות הדפיסו את חידושי האגדות באותיות קטנות יותר, ומאז נדפסו כך חידושי המהרש”א בכל מהדורות הש”ס המוכרות לנו. מעבר לשער מופיעה הקדמת המגיה, רבי שאול שמעון מלובלין, אחיו של המחבר. רבי שמואל אליעזר הלוי איידלש – המהרש”א (שט”ו בערך-שצ”ב), מגדולי האחרונים ומפרשי התלמוד. נולד בעיר קז'ימייז' (Kazimierz) הסמוכה לקרקוב (יש דעות הטוענות כי נולד בפוזנא), לאביו רבי יהודה הלוי הספרדי, שעל פי אחת המסורות היה אחיו של רבי שמואל הלוי סג”ל, אביו של בעל הט”ז, ולאמו גיטל, ממשפחת המהר”ל מפראג (על פי מסורת נוספת היה המהרש”א מיוחס לרבי יהודה החסיד). עוד מילדות נודע המהרש”א כעילוי, וכן נודע במעשי החסד הרבים שעשה לאורך חייו, ובכך שביתו היה פתוח לכל עני ונזקק. נשא לאשה את בתה של מרת איידל ליפשיץ, אלמנתו של רבי משה ליפשיץ, רבה של בריסק, והיא זו שפרנסה את המהרש”א ואת ישיבתו באוסטרהא. עקב כך היה המהרש”א מזכיר אותה כאימו השנייה, ולכן כונה ”איידל'ס” (של איידל, ביידיש). שימש כאב”ד בערים חלם, טיקטין, לובלין ואוסטרהא, בה אף הקים ישיבה, ושם גם נקבר. חידושי ההלכות והאגדות שכתב המהרש”א על הש”ס נודעו לדורות, והפכו לנכס צאן ברזל בלימוד התלמוד בכלל ובלימוד התוספות בפרט, ומופיעים כיום כמעט בכל מהדורות התלמוד המודרניות. חתימה בדף השער: ”הק' אורי הכהן”. רישום בעלות קצוץ בדף האחרון: ”שייך להאלוף ה--- מהר”ר אהר---”. עותק שלם. בבא קמא ובבא מציעא: [2], לד דף. בבא בתרא: כט דף. סנהדרין: כב דף. שבועות: יג דף. עבודה זרה, מכות, הוריות, חולין, בכורות: כג, כב-מו דף. ראש השנה, סוכה, חגיגה, מגילה, תענית, מועד קטן, סוטה, נדרים: לט דף. 30.5 ס”מ. מצב משתנה, בינוני-טוב עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים בדפים רבים. בלאי וקמטים. סימני עש. קרעים וקרעים חסרים בשולי מספר דפים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה ישנה ובלויה, עם פגמים. כל מסכת, או קבוצת מסכתות, נדפסה עם ספירת דפים וקונטרסים נפרדת, וייתכן כי הקונטרסים נדפסו בנפרד בזמנים שונים (וכך גם הוצעו לרכישה), ובשנת שע”ב נוסף לכולם שער משותף (ידועים עותקים בהם סדר המסכתות שונה מהסדר שלפנינו). מהדורה נדירה במיוחד. למיטב ידיעתנו לא הופיע במכירות פומביות. דברי חכמים על מעלת המהרש”א וחידושיו גדולי הדורות הרבו בשבחו של המהרש”א וחידושיו על הש”ס. החיד”א כותב על המהרש”א בספרו שם הגדולים: ”רב מופלא... חיבר חידושי הלכות על רוב התלמוד, ולאורו הלכו כל מעייני הגמרא והתוספות. ושמעתיה לפום רבנן ותלמידיהון, ובפרט בגלילות אשכנז והמערב לא זזו מחבבו, וכל עסקם בו...” (שם הגדולים, מערכת גדולים, ש, פא). בהקדמת ספר ”דרוש וחידוש” לרבי עקיבא איגר, כתבו בניו של המחבר, כי ”אם כי מאד מאד חביבים היו עליו דברי כל חכמים ומכש”כ [ומכל שכן] דבריהן של המחברים גדולי ישראל, עכ”ז לא לקח זמן להביט ולעיין עליהם, ולא ראה כ”א דברי מהרש”א, וזולתו מן המפרשים לא הביט כ”א פעם לעתים רחוקים דרך מקרה...” (דרוש וחדוש רבי עקיבא איגר, וורשא תקצ”ט). הגאון רבי יונה לנדסופר מפראג, בעל שו”ת ”מעיל צדקה”, כותב בצוואתו: ”...ויעמוד גם כן בדקדוק רב על פירוש הגאון מוה”ר שמואל אידליש... כי כל דבריו הם בקיצור מופלג ובעומק לאמיתיות, לשונו עט סופר מהיר, ורוח אלוקים דברו בו, כי מבלעדי רוח הקודש אי אפשר שיעשה אדם ספר כדומה לזה” (מעיל צדקה, צוואת רבינו בעל הכנפי יונה והמעיל צדקה, הוצאת זכרון אהרן, ירושלים, תשע”ח, עמוד רלב, סעיף יח). גם החזון איש כותב באגרותיו (קובץ אגרות ח”א, א): ”לא אמנע להעיר, כי בלבי, אשר לא יפה עשו הדור האחרון, אשר עזבו לימוד ס' מהרש”א ז”ל, אשר מתנה טובה נתנה לישראל, לזכות בו הדורות הבאים אחריו,