בידספיריט | סט שלם של ארבעת חלקי

סט שלם של ארבעת חלקי שולחן ערוך – מהדורה ראשונה ונדירה של כל החלקים – ונציה, שכ”ה-שכ”ו, 1564-1565 – נדפסה בחיי המחבר, מרן רבי יוסף קארו – ספר היסוד של ההלכה היהודית לדורותיה - שלחן ערוך, סט שלם של ארבעת החלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט, מאת רבינו יוסף קארו. ונציה, [דפוס אלוויזא בראגאדין], שכ”ה-שכ”ו [1564-1565]. מהדורה ראשונה של ארבעת החלקים, שנדפסה בחיי המחבר. שני כרכים. לפנינו מהדורתו הראשונה והשלמה של ספר שולחן ערוך על ארבעת חלקיו – מספרי היסוד של ההלכה היהודית בכל הדורות, ועמוד התווך עליו הושתת אורח החיים היהודי. שולחן ערוך – חיבורו של מרן רבי יוסף קארו, התקבל בכל תפוצות ישראל כחיבור היסוד של פסיקת ההלכה. השולחן ערוך השלים את מפעלו ההלכתי הגדול בחיבור בית יוסף על הטור. לאחר שהשלים את עריכת הבית יוסף, ולאחר שכבר נדפסו שלושת חלקיו הראשונים (ש”י-שי”ג) והחלק הרביעי נשלח להדפסה בוונציה, החל רבי יוסף קארו לחבר את השולחן ערוך. בסוף כל חלק ציין את זמן השלמתו: אורח חיים באלול שט”ו; יורה דעה בתמוז שי”ו; אבן העזר בשבט שי”ז וחושן משפט באדר א' שי”ח. במשך שלוש וחצי שנים, ברציפות והתמדה, כתב רבי יוסף קארו את ארבעת חלקי השולחן ערוך, המסכמים לדינא את מסקנותיו ופסקיו המפורטים בחיבור הבית יוסף. ברבות הימים הפך ספרו זה לנחלת הכלל, עד שבאו כל חכמי ההלכה ותלו בו את חיבוריהם. בדומה לחיבורו של הרמב”ם ולחיבורו של רבי יעקב בעל הטורים, גם על ספרו זה נכתבו חיבורים רבים שנעשו ”נושאי כלים” לשולחן ערוך. מיד לאחר הדפסתו, התפשט השולחן ערוך במהירות, והגיע גם אל המרחב האשכנזי. משום כך הזדרז רבינו משה איסרלש – הרמ”א, להתאימו לפסקי ומנהגי האשכנזים, בפורשו על השולחן את חיבורו ”המפה”, וזירז בכך למעשה את התקבלותו של החיבור גם בארצות אשכנז. בהקדמת המחבר (המופיעה בראש כל החלקים), מתאר רבי יוסף קארו את מגמת חיבורו זה: ”אלה דברי [הצעיר יוסף קארו] בן הה”ר אפרים בן הה”ר יוסף קארו זלה”ה... אודה ה' מאד בפי... אשר ממעון קדשו מן השמים הופיע... והשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני לחבר... החיבור הגדול שחברתי על הארבעה טורים, אשר קראתיו בית יוסף... ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת”ח דבר הלכה לא יגמגם בה... זאת ועוד התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה... וקראתי שם ספר זה שלחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים, ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים...”. בסוף כל אחד מהחלקים, קולופון המעיד על זמן סיום כתיבת החיבור בידי המחבר. בסוף חלק חושן משפט (קנח/2), קולופון: ”במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, אשר גבר עלי חסדו וזיכני להשלים הספר היקר הזה, הוא ברחמיו וברוב חסדיו יחמול עלי לחדש כנשר נעורי ויזכני להוליד בנים זכרים ועוסקים בתורה ומורי הוראות בישראל, יראת ה' היא אוצרם, לא תמוש תורת ה' מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי אמר ה' מעתה ועד עולם אמן. והיתה השלמה[!] הספר היקר הזה אור ליום ששי י”ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח”ה [=ה'שי”ח] לי...”. בכל דפי השער מופיע דגל המדפיס של בראגאדין, המורכב מאיור שלושה כתרים (ראו: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים, תש”ד, ציור מס' 18 ועמ' 131). מהדורה זו הוגהה על ידי רבי מנחם פורטו הכהן אשכנזי, ועל ההדפסה השגיח ”המוליך והמביא מאיר בר יעקב פרנץ” (פורינץ, פארינצו, פרענץ, פרענצוני; ראו: א”מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענצוני בוויניציאה, ארשת, א, תשי”ט, עמ' 61-90). מחיקות צנזורה בכרך השני (במספר דפים בחלק חושן משפט נמחקו שורות שלמות בדיו). רישום צנזורה ארוך בדף האחרון של חלק חושן משפט, עם חתימת הצנזור Giovanni Antonio Costanzi, משנת 1753. קוסטנצי (1702-1786), יהודי מומר, שהיה קודם לכן רבה של ספליט במשך כשמונה שנים, פעל באנקונה וברומא סביב השנים 1731-1753. בשנת 1753 הגיעו לשיא צעדיה הדרקוניים של הכנסיה הנוצרית בנוגע לצנזורה על ספרים עבריים, והם אף חרגו מגבולותיה של איטליה. ספרים רבים הוחרמו בכוח מבתיהם של היהודים, ועל פי העדויות, מגטו רומא לבדו הוצאו שלושים ושמונה עגלות עמוסות בספרים. קוסטנצי הספיק לערוך עד אותה העת שלושה אינדקסים נפרדים לספרים עבריים: ספרים מותרים, ספרים מותרים אך בתנאי שיעברו צנזורה, וספרים אסורים לגמרי. ספר שולחן ערוך נכלל בקטגוריה השנייה, כפי שציין קוסטנצי ברישומו כאן: ”Corretto à norma..” (”תוקן בהתאם ל...”). לפרטים נוספים על האירועים שאירעו בשנת 1753, ראו באריכות בספרו של פופר: William Popper, The Censorship of Hebrew Books, New York, 1968, p. 119-125. רישומים בדף השער של חלק אורח חיים, בהם: ”זה הספר שלי ליאון אלקוסטנטין...”. רישומים שונים מצדו השני של הדף, בהם רישום בעלות (בכתיבה ספרדית): ”מקנת כספי העבד הקטן יצחק חן”. רישום מעניין בכתב-יד מעבר לדף המפתחות האחרון של חלק אורח חיים: ”בע”ה בסמניין[!] תקפ”ב בהלכות ראש השנה כשהיינו לומידים[!] עם מורינו החכר”ר אליעזר דלמדיגו נר”ו ה' יהיחו[!] וישמריהו, אוי”ר [=אמן וכן יהי רצון] ביפסקה[?] של ראש השנה בפסוק איך ה' עולה ע”ב כמניין אשר אני כותבו למטה”. (ייתכן שרבי אליעזר דלמדיגו הנזכר כאן הוא סבו של רבי יוסף שלמה דלמדיגו – היש”ר מקנדיאה – אביו של רבי אליהו דלמדיגו, אבי היש”ר). חתימה בדף ח2 בחלק אורח חיים: ”מנחם קוסטנטינו”. חתימה נוספת בדף האחרון בכרך זה (בעמוד הריק): ”מנחם אלקוסטנטינו”. הגהה (קצוצה) בדף נט1 בחלק יורה דעה. רישומים שונים מעבר לדף האחרון (הריק) של חלק יורה דעה, בהם רישומי לידות, תפילה בכתב-יד, הכוללת מעין קיצור של פיוט ”שלום עליכם” ותפילת רבון כל העלמים הנאמרים בליל שבת.